(צילום: ערן גילווארג, רויטרס, AP ודובר צה"ל, עריכה: טל רזניק ויותם בן-דוד, קריינות: אביב אברמוביץ')
מדי יום כיפור שבים ועולים השמות והמושגים: דדו, אלי זעירא, אחריות הדרג המדיני, קונספציה, הערכת הסבירות הנמוכה, ועוד ועוד פרטים המרכיבים את סיפור המפלה הישראלית במלחמת יום הכיפורים, שנצרבה בתודעה הלאומית לנצח נצחים. בין כל הסיפורים, מסתתר גם סיפור אחר, של גאווה מודיעינית וגאווה מבצעית, ויש מי שזכרונות הלחימה במערכה הקשה דווקא מעוררים בו לא-מעט תחושות חיוביות. "טאטאנו את כל הים מהאויב", נזכר בהתרגשות מי שהיה ממפקדי שייטת 3 - שייטת ספינות הטילים של צה"ל, תא"ל (במיל.) שבתאי לוי, שבמהלך המלחמה היה עוזרו המיוחד של מפקד החיל לענייני מבצעים. "יש אמרה ישנה בחיל הים, שאחרי שמטביעים את כולם בים, אתה חוזר עם המטאטא על התורן, כי טאטאת את האויב. אצלנו לא נשארה אף ספינת אויב בים".
היו אלה ימיה הראשונים של היסטוריית הקרבות הימיים של ספינות הטילים; עשרות טילים סורים ומצרים נורו לעבר ספינות הטילים החדשות הישראליות, ובסיכום המלחמה - מספר סירות אויב טובעו בעוד הסטילי"ם של חיל הים נותרו ללא פגע. בשנים האחרונות, על רקע הפגיעה בספינה אח"י חנית במלחמת לבנון השנייה ואירועי ה"מרמרה" במאי 2010, ספג אגף המודיעין של חיל הים לא מעט ביקורת, אך גאוות מלחמת יום הכיפורים היא עדיין חלק משמעותי ממורשת הקרב של החיל. "חיל הים תמיד היה חיל קטן שנדרש להפעיל את הראש", מתגאה לוי ביכולות המודיעין של החיל, שהצליחו לשרוד את הקונספציה הידועה לשמצה של ראש אמ"ן במלחמה ו"גיבור" ועדת אגרנט, אלי זעירא, לפיה לא תפרוץ מלחמה באותה העת.
"לחיל הים לא היתה הפתעה", אומר לוי, 38 שנים אחרי, בשיחה עם וואלה! חדשות. "חיל הים התכונן למלחמה, ולחיל הים היה קמ"ן מדויק ביותר". קצין המודיעין החילי, רמי לונץ, היה כפוף לראש אמ"ן זעירא, אך לדברי לוי "הוא עשה רשימה של כל הסימנים למלחמה, והגיע למסקנה שהמלחמה עומדת לפרוץ". ניסיונו של לונץ לדבר עם זעירא נכשל, "כי הוא היה שבוי בקונספציה. זעירא קיבל את אותה אינפורמציה כמו לונץ, אבל בגלל שהוא היה 'ייקה', הוא לא השתמש בראש שלו אלא נצמד לתבניות שהכיר". כשהבין הקמ"ן הימי שלא מזעירא תצמח הישועה, פנה למפקד חיל הים דאז, האלוף בנימין (ביני) תלם. "ביני הלך לדבר עם דדו, אבל דדו אמר לו 'תודה, יש לי קמ"ן משלי, ולו אני מקשיב'". לאחר שורת דיונים ארוכה, מפקד חיל הים קיבל אישור בכל זאת להכריז על כוננות למלחמה, וכך החל להתכונן לקרבות, תודעתית ומעשית. "ביני הבין שעם הזמן שלוקח לספינות להגיע לחופי מצרים וסוריה", מסביר לוי, "הוא לא לוקח סיכון ומתחיל להתכונן. זה מה שהציל אותנו". מפקד החיל הורה על הכשרת כלי השיט, קיים תרגילים, והכריז על כוננות שיא בכל יחידות החיל ערב לפני פרוץ המלחמה. כך מצא עצמו חיל הים ערוך למלחמה יותר מכל גוף בישראל.
ההצלחה של חיל הים במלחמת יום כיפור לא היתה מודיעינית בלבד, אלא גם מבצעית; המצרים והסורים, מצוידים בספינות רוסיות שנשאו טילים בטווח גדול יותר ועם ראשי נפץ גדולים יותר, ספגו מכה קשה, בעוד הסטי"לים הישראליים, שנשאו את טיל ה"גבריאל" הישראלי והיו רק בחיתוליהם, יצאו ללא פגע. לוי, שהיה ממפתחי הסטיל"ים בישראל, הן בבחירת גוף הספינה והן בתכנון חימושה, מסביר כי תורת הלחימה המיוחדת שפיתחו היתה בין הגורמים העיקריים להצלחה; הטיל הישראלי היה נחות בגודלו ובטווח הפגיעה אל מול הטיל הרוסי, וכדי להתמודד עם יתרון הגודל הוחלט בחיל הים לתקוף את הספינות דווקא בשטח הימי של סוריה ומצרים. יתרון הטווח של הספינות המצריות והסוריות איפשר להן להתקדם לתוך הים, לירות את הטיל ראשונות, ולסגת חזרה במהירות לנמלי האם. "הסורים והמצרים עיבו את מערך ספינות הטילים שלהם בעומק הים עם כלים מדרג ב', ואנחנו החלטנו לנצל את זה. ספינות הטילים שלנו הציקו להם בקטנות, עד שאלה ביקשו סיוע מסטילי"ם שהיו קרובים יותר לחוף. איך שהסטילי"ם יצאו - סגרנו להם את הכניסה חזרה לשטח הקרוב".
"בששת הימים חיל הים נתפס עם התחתונים בתוך המים, וחיל האוויר וחיל השריון ניצחו והפתיעו בענק", נזכר לוי, שפיקד על קורס חובלים בשעתו, ומספר שכל חניכיו רצו לערוק לחילות שזכו בהילת הניצחון. "ה'גבריאל' היה עדיין בשלבי פיתוח אחרונים, ואנחנו בנינו כלי שיט סביב הנשק. תכננו את כלי השיט בהתאם לנשק, ולכן היתה זו הצלחה מרשימה כל כך". תורת הלחימה העיקרית עליה התבססו היה לצאת מתוך הנמל לירי ולאחר ירי שני טילים, לברוח חזרה לנמל. ואנחנו ניסינו בתורת הלחימה לנסות לפצח איך משכנעים את הספינות להילחם נגדך, ולא רק לירות ולברוח".
מלחמת יום הכיפורים היא רק פרק קצר בהיסטוריה הימית המפוארת של שבתאי לוי, שמילא שורה של תפקידים בחיל, עד לפרישתו ב-1978 כסגן מפקד החיל, ולמעשה בילה את רוב חייו בים; את אהבת הים הצליח להוריש גם לבניו, שמקשיבים בשקיקה לסיפוריו. "אני זוכר שכשאבא חזר ממלחמת יום הכיפורים,, מספר סער, בן 44, גם הוא בוגר קורס חובלים וכיום יזם עסקי, "והייתי מקשיב להרצאות שלו על ההצלחה המסחררת בקרבות ביום כיפור". למי שמכיר במעט את הצי הימי של חיל הים, השם סער עשוי לצלצל מוכר, ואכן דגם הסער, נקרא על שמו של בנו של "האדמירל" שבתאי לוי, כפי שמכנה אותו בנו. ב-1968, ערב הטלת אמברגו צרפתי על ישראל בעקבות פשיטה על נמל התעופה של ביירות, היתה אח"י סער אחת מהספינות שלוי השתתף בהברחתן לישראל; בנותיו, הילה ונוגה, זכו לקבל מבצע ימי במלחמת יום הכיפורים על שמן, ואילו הבן הצעיר, שחף, התגייס ב-2005 וכעת ממשיך את המסורת, ומשרת כמפקד סיירת יסעור בפלגה 914, היושבת בנמל חיפה ואחראית על הביטחון השוטף בגבולות הימיים הצפוניים.
"יש לי נחת מהילדים", אומר שבתאי, בהפלגה משותפת עם שני "אנשי הים" הנוספים במשפחתו. ימאי כנראה נשאר ימאי, גם בהפרשים של דורות בין האב ובניו. "גדלתי כל החיים ביאכטה, לא היתה לי הרבה ברירה", יאמר שחף, הבן הצעיר. "ברית המילה שלי היתה במועדון השייטים כרמל, ושל סער במועדון החובל. החתונה הראשונה של אבא היתה על אח"י יפו, והחתונה השנייה על יאכטה".
"'האדמירל' מקבל בחילה מלהיות שבועיים על החוף", מסביר סער איך עברה ילדותו, ונזכר איך באמצע שנות ה-70', כשאביו פיקד על גזרת סיני, סופי השבוע היו מוקדשים לצלילות פרטיות. "בחופשות היינו נוסעים לדהב, ולחופים פרטיים בסיני. צה"ל לקח מהמצרים שתי יאכטות והייתי צולל שם עם הקומנדו".
"האדמירל" ובנו הבוגר, מתעניינים ללא הרף על כל הרכיבים והחידושים הטכנולוגיים שנכנסו לחיל בעת השיט על ספינת הדבורה עליה מפקד האח הצעיר. תרגיל האש מספק שאלות נוספות, "מתי הוא פותח את הגזרה? באיזה טווח הוא נע? איך הטייפון (התותח, ט"ש), נועל על המטרה?". בעוד שחף מדריך את אחיו ואביו על המתרחש בתרגיל הגרירה ובתרגיל המוסק, מציע סער לאביו לירות בתותח, אבל שחף מתנגד מיד, בחיוך. "יש גבול למה שאני יכול להסביר למפל"ג שלי - לירות בתותח הוא לא יכול". בין לבין, משבץ שבתאי, שיושב בכבוד על כיסא המפקד, סיפורים היסטוריים על הקרבות בהם השתתף: החל מגניבת סירת ההצלה של אוניית המעפילים "וודג'ווד", ההשתתפות במבצע שרבורג ב-1968-1969 להברחת אוניות מתחת לעיני האמברגו הצרפתי, השטת אהוד ברק וחיילי סיירת מטכ"ל בבגדי נשים במבצע אביב נעורים ב-1972. לתיבול, מחליפים השלושה עדכונים ורכילים על בוגרי החיל.
אבל יש דברים שלא משתנים. שחף מפרט את כל בעלי התפקידים בצוות הספינה, וכשמגיעים לאיש הטכני, המכונה בשפת אנשי החיל "הצ'יף", מחייכים אביו ואחיו בהבנה, "זה האיש המפולפל בספינה". הכל אותו דבר, מהנהן שבתאי, "צ'יף נשאר צ'יף".