את ה"כפרות", מנהג עתיק יומין שיש יהודים המקיימים אותו כמעין סמל ל"פדיון הנפש" ולכפרה, ובו מסובבים כסף או תרנגול מעל לראש, נהוג לקיים בערב יום הכיפורים לפנות בוקר (אם כי ישנם המקדימים בימים קודם לכן). עבור גבר או נער משתמשים בתרנגול, ועבור אישה או ילדה, בתרנגולת. את העוף אוחזים ביד ואומרים פסוקים מן התנ"ך הפותחים במילים "בני אדם יושבי חושך", לאחר-מכן מסובבים את התרנגול/ת סביב הראש ואומרים: "זה חליפתי, זה תמורתי, זה כפרתי, זה התרנגול ילך למיתה ואני אלך לחיים טובים ולשלום". על הטקס חוזרים 3 פעמים ולאחר-מכן שוחטים את התרנגול/ת ואוכלים את בשרו/ה בסעודה המפסקת, לפני תחילת הצום.
המנהג מכונה "כפרות" שכן התרנגול מהווה תחליף "כפרה", לאדם. על האדם להתבונן בכך כי לאור התנהגותו השלילית גורלו היה אמור להיות זהה לגורל התרנגול, אבל ה', המרבה לסלוח, מכפר וסולח על העוונות.
רק החילונים מתנגדים?
לא. התנגדות לטקס אכזרי זה לא צצה מתוך העולם החילוני. כמה מחשובי הפוסקים בכל הזמנים ראו במנהג ה"כפרות" מעשה פסול, הגורם צער בעלי-חיים ללא כל הצדקה. כך, למשל, בעל השולחן ערוך ר' יוסף קארו, הרשב"א, הרמב"ן ואחרים.
מבין הפוסקים בני דורנו שהתנגדו למנהג הכפרות בתרנגולים ניתן לציין את הרב חיים דוד הלוי, רב, פוסק והוגה דעות, מחבר 'קיצור שולחן ערוך מקור חיים' שהאריך בדברים נגד המנהג בספרו 'עשה לך רב', חלק שלישי, עמ' ס"ב-ס"ח), ובין השאר כתב: "ולמה צריכים אנו דוקא בערב היום הקדוש, להתאכזר על בעלי-חיים, ללא כל צורך, ולטבוח בהם ללא רחמים, בשעה שאנו עומדים לבקש חיים על עצמנו מאת אלקים חיים". (שו"ת 'עשה לך רב', עמ' ס"ז).
גם הרב המקובל יצחק כדורי אמר בשנת כי יש להעדיף תרומה לעניים עקב צער בעלי חיים, שהוא איסור מן התורה, ובעיית הכשרות. הרב פנחס זביחי, מחבר "עטרת פז" מתנגד אף הוא מהטיעון שאין למנהג שורש בש"ס. הרב שלמה אבינר כתב כי לנוכח בעיות כשרות וצער בעלי חיים, ולאור דברי כל הרבנים שלעיל, יש להמליץ ולהעדיף לעשות כפרות על ידי כסף.
אז מה עושים במקום?
לעומת שחיטת התרנגולים קיים מנהג "פדיון כפרות", הנהוג בעיקר בעדות הספרדים. במקום התרנגול בא ממון הניתן לצדקה. ראוי בהחלט כי יום בו אדם עושה חשבון נפש ומבקש להרבות במעשים טובים לא יכלול מעשים שהם בבחינת צער בעלי חיים, אלא מעשי צדקה ותרומה.
סבלם של תרנגולי הכפרות ראשיתו בתנאי הצפיפות בהם מגודלים, המשכו בהובלתם לשווקים בכלובים קטנים ובהמתנה הממושכת בתנאים אלו. קיצו בהקפות ובטלטול סביב ראשו של מבקש הכפרה ובשחיטה עצמה. לעומתו שחיטת התרנגולות, המנהג לעשיית כפרות בממון הוא מנהג המבטא נדיבות וערבות הדדית.
זלזול ואטימות כלפי מפגיני 'אנונימוס'
פעילי עמותת 'אנונימוס' ערכו אתמול (ד') הפגנות נגד קיום טקסי הכפרות בתל אביב ונתקלו באטימות וזלזול. בהפגנה בשוק התקווה אף הוזמנה המשטרה עקב אלימות שהתבטאה בקללות, שפיכת מים ואף זריקת חזיזים, אך שוטרים שהגיעו למקום בחרו לפזר את המפגינים.
רונן בר, ממארגני ההפגנה: "נהג מלגזה שהוביל עופות למקום אף הטיח בחוזקה שני עופות בקרקע, וגרם להם פגיעה קשה רק כדי להמחיש את אדישותו לסבלם. בזה הוא חשף גם את אדישות העוסקים בכפרות לגרימת שברים בתרנגולים, שהיו אמורים לפסול אותם לשחיטה. בהתנהגות זו, עורכי הכפרות רק המחישו שאטימות לסבל בעלי-חיים ופגיעה בבני אדם הולכים ביחד. היהדות היא דת של חמלה, ולא של אלימות וטקסי-אליל. צריך להדגיש כי סבל התרנגולים רק נגמר במנהג הכפרות. הוא מתחיל במדגרות, שם נולדים האפרוחים, וממשיך בלולים צפופים עד אפס מקום, בהם מולעטים מיליוני בעלי חיים באנטיביוטיקה וזרזי גדילה".
לנוכח הדברים, ראוי לצטט שוב את שוב את דברי הרב חיים דוד הלוי (1924-1998), ולקוות שדבריו של מי שהיה רב, פוסק והוגה דעות, כיהן כרב הראשי של תל אביב-יפו, וכרב הספרדי הראשי של ראשון לציון, זוכה פרס ישראל לספרות תורנית, וכן פרס הרב קוק, לא יפלו על אוזניים ערלות: "ולמה צריכים אנו דווקא בערב היום הקדוש, להתאכזר על בעלי חיים, ללא כל צורך, ולטבוח בהם ללא רחמים, בשעה שאנו עומדים לבקש חיים על עצמנו מאת אלוקים חיים".