פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      המתמחים: אין גבול לדרישות?

      אין מחלוקת על כך ששכר הרופאים צריך לעלות. עיון בטבלת השכר שנחתמה עוד בסוף אוגוסט בין האוצר ליו"ר ההסתדרות הרפואית ד"ר ליאוניד אידלמן מעלה ששכר הרופאים עלה באופן משמעותי. וגם שכר המתמחים. כך למשל, מתמחה במקצועות שאינם במצוקה המבצע שש תורנויות בחודש עשוי להשתכר כ-20,500 שקלים בחודש במרכז - 29 אחוזים יותר ממשכורתו הנוכחית. בפריפריה, לעומת זאת, אותו מתמחה כבר ירוויח כ-24,500 שקלים. השכר עולה ביחס למקצועות הנמצאים במצוקה ועוד יותר במקצועות הנמצאים במצוקה אקוטית, עד לכמעט 30 אלף שקלים למתמחה בפריפריה - יותר מ-50 אחוזים מהשכר הנוכחי. לא רע.

      משמעויות השכר נטחנו בשיח הציבורי. אני מבקש להצביע על נקודה שלא נדונה. אפשר להקביל את מעמד המתמחים ברפואה למעמד הדוקטורנטים במדעי הרוח והחברה. קבלת התואר ד"ר לרפואה מקבילה למ"א במדעים הללו. רק עם קבלת התעודה נכנסים הרופאים באופן מלא לקהילה המדעית, כמו ד"ר לפילוסופיה אצל מקביליהם.

      "לפחות מחכה להם משרה ודאית"

      כל מי שכתב דוקטורט יודע עד כמה קשה הדבר, עד כמה אין באמת הדרכה צמודה. פעמים רבות הדוקטורנט מתפלל רק שהמנחה לא יפריע. מדובר בתהליך חניכה אישי, אינטימי, מסע אינטלקטואלי פרטי שבא על חשבון חיים שלמים, שלעיתים נמשך 20 שעות ביממה. אין כמעט מצב של מנטור, מורה גדול או סביבה מפרה באקדמיה המעשירה את הדוקטורנט, מתקנת ומגיבה בזמן אמת ומכשירה אותו לעומק במקצוע שאליו הוא נושא את פניו.

      כמו כן, אין כמעט תגמול או תיגמול לעבודה העצומה, בטח שאין משכורת. לעיתים מקבלים מלגה, אבל גם המלגות השמנות מתנות את קבלתן באי-עבודה נוספת, ולאחר הרעש, מדובר על פי רוב בשווה ערך למשכורת מינימום במשק. בסוף המסע הארוך, שפעמים רבות אורך כעשר שנים ומעלה (מהתואר הראשון עד לשלישי), לא ממתינה משרת מרצה או עבודה אחרת; מדעי הרוח לא זוכים ליוקרה רבה במשק.

      כעת נשווה זאת עם המתמחים ברפואה ונגלה שיחסית לעמיתיהם, מדובר בתנאי לוקסוס דמיוניים. ארבע-חמש שנים בסביבת עבודה תומכת, מכינה, מאצילה סמכויות, המכשירה את המתמחה בדיוק לעבודה שיעסוק בה כל חייו המקצועיים. אמנם פעמים רבות הם עובדים לבד, אבל לפחות יש ממי ללמוד בפועל ויש מי שיתקן אותם - כמו שוליות האוּמנים של פעם.

      ובעצם זה העניין. שלא כדוקטורנטים במדעי הרוח והחברה, המתמחים ברפואה רואים את האור בקצה המנהרה; בסופה של ההתמחות מחכה משרה ודאית עם משכורת מצוינת, שרק תעלה עם השנים. ולא רק משרה מחכה, בעיקר יש להם מה שכמעט אין לאף אחד אחר במשק: ודאות תעסוקתית וביטחון שלא יפוטרו עד צאתם לפנסיה (כמעט שלא מפטרים רופאים, רק במקרים נדירים מאוד).

      אז מה הסיפור? על מה הם מתלוננים?