בדרך אל החתולים
יום העבודה מתחיל מוקדם כשאתה עוסק בחילוץ חיות ואין לדעת אף פעם היכן ומתי הוא יסתיים. העבודה הזאת היא מאוד דינמית וכוללת פעילות ושעות לא שגרתיות. ישנם בודדים שעוסקים במקצוע הזה בארץ, ואבי קוזי הוא הוותיק, ובוודאי המנוסה ביותר מכולם.
הוא השתתף בחילוצן של חיות שנשארו מאחור בפינוי של גוש קטיף לפני 6 שנים, כמו גם של חיות שנפגעו בשריפה הגדולה בכרמל השנה. בעשור האחרון הוא אחראי להצלתם של מאות חיות בית ובר, כולל עופות דורסים, כלבים שנכלאו והורעבו לצורך ניצולם לקרבות, חתולים שמצאו עצמם במקומות בלתי אפשריים, ועוד מספר רב של על חיות שחייבות לו את חייהן. היום, יום ג', 20 בספטמבר, כך מסתמן, הולך להיות יום של חתולים.
08.00, חילוץ מכביש איילון, ליד מחלף ההלכה
הטלפון של אבי מצלצל ועל הקו עמותת "תנו לחיות לחיות" שקיבלה פניה מאזרחית על גורת חתולים קטנה שנמצאת על כביש איילון הסואן בשוליו השמאליים. אבי נוסע למקום ומאתר אותה יחסית בקלות בעזרת המידע המדויק שקיבל על מיקומה. כשהוא מצליח להגיע אליה בשולי הכביש, הוא מרים אותה ומבחין כי שתי רגליה האחוריות פגועות והיא אינה מזיזה אותן. אין לדעת כמה זמן היא הייתה תקועה בשולי הכביש או איך הגיעה לשם, אבל ברור שעבור גורה כל כך קטנה זוהי טראומה לא קטנה.
12:00, רמת גן, מרפאה וטרינרית
כעת הוא בדרכו אל הווטרינר ד"ר אלון שיינר ברמת גן עם הגורה שחילץ על מנת שתעבור בדיקה מקיפה של צוות המרפאה. עובדי המרפאה כולם מכירים אותו וכשהוא מבטיח לחזור ולקחת אותה כשיסיים את עבודתו לקראת ערב הם יודעים שהוא מתכוון לכך. "גורה כזו לא תשרוד בחוץ, לכן אני לוקח אותה אלי הביתה עד שתתחזק ורק אז ננסה למצוא לה בית מאמץ או לשלבה בפינת האכלה", הוא מסביר.
13:00, בדרך לחילוץ חתולה תקועה על צמרת עץ גבוה בחצר כנסת בקרית גת
ביומיים האחרונים בחור בשם יהודה מתקשר לאבי ומספר לו על חתולה שתקועה על עץ דקל גבוה בחצר בית כנסת בעיר ואינה מצליחה לרדת ממנו. אבי מברר את הכתובת ומתקשר למוקד של "תנו לחיות לחיות" להודיע שהוא בדרך לחילוץ ולבדוק אם יש אישור, זה הנוהל. במקרה שהרשויות המקומיות או מתנדבים לא מצליחים לחלץ את החיה, פונות העמותות אל האגף להגנה על בע"ח שנמצא תחת המשרד לאיכות הסביבה והם אלה המממנים את החילוץ ומפעילים את המחלץ. "לא שזה משנה, אני בכל מקרה נוסע לשם", הוא אומר לי. "אלו ימים חמים וצריך להוריד את החתולה הזאת מהעץ".
14:00, הגעה למקום
מגיעים לבית הכנסת ותוך דקה אבי מאתר את החתולה על העץ וקובע כי היא נקבה בת כחצי שנה, זאת על פי מבנה הפנים והגודל. החתולה האומללה בינתיים עושה רושם שהיא די רגועה, עובדה מפתיעה לאור המידע שהוא מקבל מהמתפללים בבית הכנסת שמספרים לו כי היא תקועה על העץ שגובהו כ-15מטר כבר שבועיים ימים, זאת לאחר שצוותים של מכבי אש היו במקום פעמיים ולא הצליחו להורידה. בינתיים הקפידו המתפללים במקום להשפריץ מים בעזרת צינור על העץ כל כמה ימים, על מנת שהחתולה לא תתייבש. הם מספרים לאבי כי מכבי האש אמרו להם ש"החתולה תרד כמו שעלתה". על כך הוא אומר: "זה ממש לא נכון. החתולה עלתה על העץ מסקרנות או מפחד, והיא מפחדת לרדת או שאינה יכולה. אם לא נוריד אותה היא תיפול אל הקרקע מותשת ותפגע, או חס וחלילה תמות".
התארגנות לחילוץ
אבי מתחיל להתארגן לחילוץ. ההתארגנות כוללת קשירת חבלי אבטחה לעץ וחיזוק הסולם, כל זה על מנת להמנע מפגיעה פיזית של המחלץ ולמנוע עיכובים בהמשך. המטרה בטיפוס על העץ בסופו של דבר היא לגרום לחתולה לרדת בכוחות עצמה כדי שבפעם הבאה שהיא תעלה, היא תדע שהיא מסוגלת לרדת ולא תפחד. שיטת העבודה נקבעת במקום, במקרה הזה בגלל שמדובר בעץ תמר עם הרבה מאוד כפות יבשות אין ברירה להתחיל מלמעלה ולרדת למטה תוך כדי ניסור הענפים. חילוץ שכזה אורך בדרך כלל חצי שעה, הפעם זה לא המקרה והחתולה מסתתרת עמוק בתוך העץ ואינה מראה נכונות לרדת.
בסביבות השעה שלוש אבי כבר מתחיל לחשוב שאולי פיספס אותה והיא הצליחה לרדת מבלי שהבחין, לא שזה משנה עבורו, לאיש יש סבלנות והוא ממילא לא ירד מהעץ עד אשר יהיה בטוח שהחתולה על הקרקע מוגנת. הוא עובר אל צידו השני של העץ, ממשיך לנסר את הענפים והנה הוא רואה אותה שוב, סוף סוף נוצר קשר עין עם החתולה שהפכה בינתיים לדי מבוהלת. כמה דקות לאחר מכן היא קופצת ונוחתת על הקרקע, השתהות של כמה שניות, ואז בריחה מהירה אל אחת החצרות בריאה ושלמה. חצר בית הכנסת התמלאה לא רק בענפי העץ, כי אם גם במתפללי בית הכנסת שהגיעו לתפילת ערבית. "החתולה הזו סובלת כבר יותר מדי זמן, זה ממש פיקוח נפש", אומר אחד המתפללים. איך היא שרדה שם שבועיים? אני שואלת. אבי מצביע על ערימת הנוצות הלבנות שנחתה אל הקרקע יחד עם הענפים. "כנראה היה לה מה לאכול על העץ". וזוהי, כידוע, דרכו של הטבע.
שליחות
אל העיסוק של הצלת בעלי חיים הגיע כמעט במקרה כאשר עבר במשרדי עמותת "תנו לחיות לחיות" כדי לקחת סטיקר לאוטו ועל הדרך הציע את עזרתו למקרה שיצטרכו. והם הצטרכו. מהר מאוד הוא מצא את עצמו מחלץ כל ערב וגם משיק אמבולנס חילוץ בעידודם של אנשי העמותה. התוכנית המקורית היתה להישאר ולעזור לתקופה של כשנה, אך תוכניות לחוד ומעשים לחוד. משנת 1994 הוא מחלץ חיות מכל רחבי הארץ תחת "החברה להגנת החי בישראל" אותה הקים. כמו כן הוא מתפקד גם כמחלץ רשמי מטעם משטרת ישראל, כאשר את מיומנויות החילוץ רכש בשירותו הצבאי.
לאבי, אפשר בהחלט לומר, יש שתי אמונות, הראשונה היא היהדות והשנייה היא הטבעונות. בזכות שתי אלו, הוא נעשה מה שהוא היום. העובדה שהחילוץ הוא מחצר של בית כנסת מוסיפה עבורו רובד נוסף לסיפור, מה גם שאנחנו נמצאים כמה ימים לקראת ראש השנה ובבית הכנסת כבר מתחילים להרגיש את התכונה שלפני החג.
"כבר מגיל מאוד צעיר אני זוכר שכאשר הייתי רואה חיות פצועות על הכביש או חולות, תמיד רציתי וקיוויתי שביום מן הימים אוכל לעזור להן", הוא מגלה. "עם השנים הדבר הלך והתעצם ובעלי החיים כבר הפכו לחלק ממני, ממש כמו איבר נוסף בגוף שלי".
בעקבות חלום
סיפור האהבה עם בעלי החיים לא נגמר רק במקצוע בו בחר, אלא הוביל אותו בגיל צעיר יחסית לשינוי באורח חייו ולהחלטה להפוך לטבעוני אדוק. "בעקבות חלום שחזר על עצמו החלטתי שאני יותר לא אוכל חיות, זו לא היתה החלטה פשוטה מול התנהלות הבית והאנשים מסביב אבל לא השארתי ברירה לאף אחד. מבחינתי פגיעה בבעלי חיים היא פשע והיא דבר לא מוסרי. בתורה בני האדם קיבלו ציווי לדאוג לבעלי חיים, לא לרצוח אותם". כיום הוא לא אוכל שום דבר שמוצאן מן החי, או מסבל וגזל של בעלי חיים, לא חלב, לא דבש, וגם לא מוצרים של חברות שמייצרות מוצרים כאלה. "מבחינתי זו לא שרשרת המזון שלי", הוא מסביר. מזמן הפסיק ללכת לאירועים וחתונות בהם מוגש בשר, ולא משנה לו הקרבה המשפחתית. לא תמצאו אותו שם, ועל זה הוא לא מתפשר. זאת האמונה שלו.
רוב החילוצים שאבי מבצע הם חילוצים של חתולים מצמרות עצים וגגות בתים, ישנם גם כמובן חילוצים יומיומיים יותר מורכבים כמו חילוצים של כלבים שנפלו לבורות או חילוצים של ציפורים, עכברים ואפילו חולדות.
אנשים פונים אליך בקשר לחילוץ חולדות? - "כן, אנשים פונים מכל מיני סיבות ומי שמכיר אותי ואת מה שאני עושה יודע שצריך לעזור לכל חיה שמצוקה, תהיה אשר תהיה".
19:00, כמעט סוף היום, ועדיין מבול של טלפונים
מפה היה אמור אבי להמשיך למושב באיזור על מנת לתפוס כלבת בר ולהביא אותה לעיקור, אבל החילוץ הארוך של החתולה מעכב את סדר היום שלו ומותיר אותו תשוש ממאמץ פיזי של כמה שעות. עוד כמה שעות הוא כבר צריך לחזור לתחנת רכבת ארלוזורוב בתל אביב שם השאיר כלוב תפיסה עם אוכל לחתול ג'ינג'י שמסתובב כבר למעלה משבוע בין המסילות ונשקפת סכנה אמיתית לחייו.
בדרך חזרה לתל אביב בין ים הפונים בבקשה לסיועו, הוא מספיק להרים טלפון אל המרפאה לבדוק בשלומה של הגורה שהביא. הווטרינר מדווח כי היא אכן נפגעה ברגליים, אך היא תהיה בסדר ובינתים הוא מעדיף להשאירה להשגחה.
"פעם הייתי צריך להלחם על חייה של כל חיה פצועה שהייתי מביא. פעמים רבות הייתי מביא כלבים וחתולים שלא נתנו להם סיכוי לשרוד ורצו להמיתם, אבל אני ראיתי אותם בעיני רוחי עוד חצי שנה או שנה משתקמים וחיים חיים מלאים ונלחמתי עליהם. להמית אותם תמיד אפשר. צריך להילחם על כל חיה, לא משנה מה מצבה". זו אינה רק הצהרה, בחייו הוא מיישם את האמונה הזו הלכה למעשה כאשר בביתו נמצאים כעשרה חתולים ושלושה כלבים שהציל לאחר שעברו תאונות קשות או התעללויות שהותירו בהם נכויות פיזיות קשות.
כלבה עם פנים מרוטשות, כלבה ללא רגליים קדמיות וכלב עיוור
ליבי, כלבתו של אבי היא אחת הדוגמאות הטובות ביותר להמחשה של האמונה החזקה של אבי להצלה בכל מחיר. הכנענית המעורבת שפניה הושחתו בירושלים לפני קצת יותר מ-3 שנים, הצליחה לשרוד על אף מצבה המזעזע והסתובבה באיזור תקופה מסוימת, כאשר אף איש לא נחלץ לעזרתה. יום אחד ראתה אותה צעירה שהחליטה לנסות להאכילה, אך הכלבה ברחה. כשלא הצליחה לתפוס למצוא אותה, פנתה לעמותות שונות שפנו לאבי לעזרה.
לאחר שסרק את האיזור, הצליח אבי למצוא אותה כשהיא במצב קשה מאוד ופניה מזוהמות ומרוטשות מהחומצה. הוא טישטש אותה והביא אותה לווטרינר ד"ר שיינר, מתעקש שיעשו כל שביכולתם להצילה. לאחר מכן פנה אל אתי אלטמן מ"תנו לחיות לחיות" שתעזור לו למצוא עבור ליבי פלסטיקאי שיינתח אותה, הפלסטיקאי נמצא והיא עברה ניתוח לא קל שבסופו מצבה הגופני רק הלך והתדרדר. לאחר כמה ימים בביתו של אבי מצבה השתפר וכיום, 4 שנים אחרי, היא חלק מחבורה נהדרת הכוללת גם את שפירא, פינצ'ר עיוור שאבי הציל מהמתה לאחר שעבר תאונה קשה בשכונת שפירא בתל אביב, ואת הופה, כלבה מתוקה שנולדה עם פגם גנטי ללא רגלים קדמיות.
"עם השנים אתה לומד באיזה שהוא מקום להתחשל אל מול הסיפורים הקשים", הוא אומר. "אחד החילוצים הראשונים שלי היה של כלבת זאב שהפנים שלה רוטשו באכזריות סאדיסטית, כשהגעתי אליה כבר היה מאוחר, אבל סירבתי להאמין כי היא עוד הצליחה לכשכש בזנבה כשהרמתי אותה. לא הצלחנו להציל אותה לצערי וכל אותו לילה לא הצלחתי להרדם. שאלתי את עצמי האם אני ממשיך עם העיסוק הזה והתשובה הייתה חד משמעית, כן. ובכל הכוח". היום כלבת הזאב מונצחת בלוגו של ה"חברה להגנת החי בישראל" שצייר אבי בעצמו. "מבחינתי דרך החיים שלי והמציאות שלי היא להלחם ברע למען הטוב ואני מודה על כל שניה ורגע שניתנה לי ההזדמנות להגשים חלום ילדות".
לאתר החברה להגנת החי בישראל של אבי קוזי
לעמוד הפייסבוק של אבי קוזי