אסור להמעיט בערכה של ההשפעה העצומה שהיתה לגינוי העז מצידו של הממשל האמריקני בנוגע לאישורי הבנייה בשכונת גילה הירושלמית. מן ההכרח הוא כי יוסבר לאמריקנים ולקהילה הגלובלית כי גילה היא אינה התנחלות מבודדת.
במשך 40 שנים מעולם לא נקרא תיגר על העובדה שגילה היא חלק מירושלים היהודית. זוהי שכונה פרברית המאוכלסת ב-100 אחוז יהודים והשוכנת בדרום-מערב העיר, כמה דקות ממרכזה. במהלך האינתיפאדה השנייה סבלה השכונה מירי צלפים מידיהם של טרוריסטים ששכנו בפרבר הערבי הסמוך, בית ג'אלה. גילה היא חלק מירושלים באותה מידה שבה רחביה או קטמון הן חלק ממנה. כפירה בשיוכה של גילה למדינת ישראל מקבילה לכפירה דומה בשיוכה של תל אביב למדינה.
גם הרמיזה לכך שנוסחת אובמה בדבר גבולות 67' כוללת את גילה היא בלתי נתפסת. שהרי אם כך, מה לגבי כ-300 אלף תושבים בשכונות יהודיות הבנויות מעבר לקו הירוק, ובהן רמת אשכול, פסגת זאב, רמות והגבעה הצרפתית? כל מפלגה פוליטית ציונית מהזרם המרכזי תסרב, ללא עוררין, לשאת ולתת באשר לשטחים הללו.
הגינוי האמריקני מעורר כעס כיוון שהוא הגיע בעקבות הנאום המכפיש שנשא נשיא הרשות הפלשתינית הבלתי מתפשר, מחמוד עבאס, בעצרת הכללית של האו"ם. עבאס סירב לפשרה, הדגיש את נחישותו שלא להכיר לעולם במדינה יהודית, ואפילו דחה את הקשר ההיסטורי בין העם היהודי לארץ הקודש. הוא האשים את ישראל ב"טיהור אתני" בשימושו במושגים כגון "גזעני" ואפילו "אפרטהייד". זאת בלי שחזר בו מהצהרותיו הקודמות, ולפיהן אפילו יהודי אחד ויחיד לא יורשה לחיות במדינה הפלשתינית החדשה.
ההיסטריה סביב הבנייה בגילה מתרחשת בד בבד עם מהלכים דיפלומטיים עדינים במועצת הביטחון של האו"ם, אשר התעוררו עקב הפרתם של הסכמי אוסלו על ידי הפלשתינים. אנו זקוקים לתמיכתה של ארצות הברית כדי להתמודד איתם. כך, לדוגמה, כמה מדינות אירופיות צפויות להעמידנו שוב על דוכן הנאשמים כאשר נסרב לקבל את החלפתה של החלטת האו"ם 242 בנוסחה ולפיה קווי שביתת הנשק מ-49' (בשילוב חילופי שטחים התלויים בהסכמת הפלשתינים) יהפכו לנקודת הפתיחה החדשה למשא ומתן. דבר זה יוביל לכך שגבולות 67', אשר אינם ניתנים להגנה, יהפכו בפועל לגבולות החדשים אשר ייכפו עלינו, בעוד חלקים משמעותיים מירושלים היהודית וכן הר הבית יוצאו מידיה של ישראל. על אף מדיניות החיזור שלו כלפי אובמה, טוב עשה נתניהו כשהשיב כי בירת ישראל, ובייחוד הפרברים היהודיים שלה, לא נחשפו עד כה להתערבות חיצונית, וכי ממשלתו לא תשנה את מדיניותה.
הפלשתינים מאמינים כי בתמורה להתנגדות ארה"ב למהלכיהם באו"ם, הם יוכלו לכופף את ממשל אובמה לכפיית ויתורים חד-צדדיים נוספים על ישראל. לכן יש חשיבות מכרעת לכך שמנהיגים יהודים-אמריקנים וחבריה של ישראל ירימו את קולם נגד המאמצים להפוך את ירושלים היהודית לנושא הנתון למשא ומתן.
אייב פוקסמן מהליגה נגד השמצה היה אחד המנהיגים היהודים המעטים שהיה להם האומץ להתבטא נגד המכות שהנחית אובמה על ישראל בשלבים הקודמים. לאחרונה הוא האשים אותי, באופן מוטעה, כי איני מוכן לשבח את יוזמותיו החיוביות של אובמה כלפי ישראל, וזאת אף שעשיתי זאת בכמה הזדמנויות. עם זאת, ציינתי כי במהלך ששת החודשים האחרונים הליגה נגד השמצה, וכך גם ארגוני ממסד יהודיים נוספים, נותרו דוממים מול המתקפה הדיפלומטית של אובמה נגד ישראל.
אם לא תישמע תגובה יהודית נחרצת, יתרום הדבר לחיזוק אלו בממשל שנחושים לרצות את הפלשתינים על חשבוננו, הלחץ על הממשל להמשיך בקו שהיתווה אובאמה באו"ם יתאדה, והוא יצטמצם לתחבולת בחירות למשיכת הקולות היהודיים והפרו-ישראליים למחנה הדמוקרטי.