לכל נושאי דגל הטרנספר בישראל, ויש לא מעט גזענים ומסיתים כאלה, אני כותב שורות אלו. לכל מי שיעז לקרוא לערבים בישראל ביום שלאחר ההכרזה על הקמת המדינה הפלסטינית באו"ם לכו מכאן למדינת פלסטין אני כותב שורות אלו. לכל מי שמייחל לעקור אותנו מבתינו ומאדמתנו אני אומר - אנחנו לא הולכים מפה לשום מקום. אנחנו היינו ונשאר במקום שבו נולדנו וחיינו, למרות המצב הפוליטי העכור והגזענות שמשתוללת במדינה, והחוקים הגזעניים בכנסת שהפכה למקום האנטי דמוקרטי (חוק הנאמנות והנכבה). אנחנו נשארים פה ולא נלך לשום מקום למרות הימשכות מדיניות האפליה המובנית בתחומי החיים השונים, והפקעת הקרקעות, ולמרות דחייתה של החברה היהודית-ישראלית לשיח ציבורי הוגן עמנו.
עוד באותו נושא:
הפלסטינים: "הפסקת הבנייה בשטחים - תנאי למו"מ"
ישראל מקבלת את הצעת הקוורטט לחידוש המשא ומתן
מתווה הקוורטט: "הסכם בין ישראל לפלסטינים, תוך שנה
איש אינו יכול לבטל את הקשר הרגשי והדתי וההיסטורי שלנו עם ארץ מולדתנו, ולכן אנחנו נשארים. אנחנו נמשיך לדרוש שוויון זכויות בתקציבים לרשויות המקומיות, לערים ולכפרים שלנו ולפיתוחם, ולחינוך ומוסדותיו, לבתי הספר ולילדנו, ושוויון על בסיס אזרחות שווה. אנחנו לא נרפה עד השגת זכויותינו כאזרחים שווים. מערכת היחסים בין יהודים וערבים - רוב ומיעוט - ידעה לא מעט עליות ומורדות ב-11 השנים האחרונות, מאז אירועי אוקטובר 2000. אירועים אלו החריפו את המשבר העמוק ששרוי בין הממסד לאזרחים הערבים, בשל הקיצוניות שהלכה וגברה בחברה הישראלית בהתמודדותה מולנו, ועלייתם של מנהיגים פוליטיים שראו בנו כ"פצצת זמן" מתקתקת, סכנה דמוגרפית ואיום ביטחוני.
לאחרונה, קרא רבה של קריית ארבע, דב ליאור, "לנקות את הארץ מהערבים". מישהו שמע גינוי מאישיות בכירה בממסד? בשנים האחרונות המדינה שותפה לעליה המשמעותית בגילויי הגזענות נגד הערבים, מה שמהווה סתירה מוחלטת ליסודות הדמוקרטיה. ולצערי, סחף הגזענות נמשך וזה לא חריג לאור האווירה ששוררת, הרחוקה מתורת הדמוקרטיה ועקרון החיים המשותפים.
מדינת ישראל מבקשת מהאזרחים הערבים שייכות למדינה ומוסדותיה, בזמן שהערבים חווים על בשרם את עליית הימין ויכולתו להשפיע ולהכתיב את מדיניות הממשלה, בהיותו הגורם הפוליטי החזק והנתמך ביותר בימינו, מה שמעורר אצלם הרבה תהיות לגבי כוונותיה וראייתה הכוללת של המדינה לעתידם של הערבים בישראל. האם אנחנו נשאר תחת מבחן הנאמנות? בסיטואציה פוליטית זו יתקשו ערביי ישראל להרגיש שייכות לחברה הישראלית כשהממסד לא ממלא את כל חובותיו כלפיהם.
המשבר ילך ויעמיק, ועתיד ילדינו יהפוך למעורפל יותר בצל הגזענות והיחס העוין מהממסד. המדינה מבקשת מהערבים הכרה בישראל כמדינה יהודית, על חשבון קיומם וביטול מורשתם, תוך דרישה של הסכמתם המלאה. בנוסף לכך, מסרבת המדינה להכיר בהם כאזרחים שווים בכל פרמטר, ולא מכירה בנכבה שלהם, מאפשרת יחס עוין וגזעני נגדם, ולא מתקנת את העוול שנגרם להם לאורך שנים, ואת משבר הזהות בחברתם, שנגרם אך ורק כתוצאה משרשרת אירועים היסטוריים בחסותה של מדינת ישראל. אני חושב שהבעיה קיימת ונשארת בחברה הישראלית, שמתקשה ואף כשלה, במבחן קבלת הערבים כאזרחים שווים, שהפכו למיעוט עם השנים.
רובנו מאמינים בפתרון שתי מדינות לשני עמים ומתן הזדמנות לשלום צודק. הדרישה מאבו מאזן והעם פלסטיני להכרה במדינת הלאום לעם היהודי, היא בעצם קריאה שמבטלת ומנתקת את הקשר הדתי, ההיסטורי, הרגשי והחברתי של הערבים הפלסטינים עם זהותם. הכרה זו עלולה להתפרש בעתיד הקרוב או הרחוק כלגיטימציה לנקיטת צעדים קיצוניים ביותר נגד הערבים הפלסטינים, אזרחי מדינת ישראל, בכל עת.
במקום בקשות ההכרה ,תשיגו שלום אמיתי ותיתנו מדינה לפלסטינים. תושיטו יד לשיתוף פעולה עם החברה הערבית בשמירה על חיים משותפים ודו-קיום כמודל למדינה דמוקרטית, שפגיעה במיעוט שחי בה מהווה פגיעה בדמוקרטיה ועקרונותיה. תשקמו את האמון בעם הפלסטיני והנהגתו ותנו הזדמנות לעם הפלסטיני לשקם את האמון בכם. המזרח התיכון עובר שינויים היסטוריים, וכאן נשאלת שאלה - למה שישראל לא תעשה שינוי היסטורי להשגת שלום במקום מבצעים מדיניים להפלת היוזמה הפלסטינית ללא צורך בווטו האמריקאי, שעלול להשחיר יותר את תדמיתה?
הכותב הוא העורך הראשי של אתר כל אל-ערב, נצרת