ספטמבר מאחורינו, אבל ממנו התברר כי האסטרטגיה הפלשתינית היא להימנע ממו"מ אמיתי שיחייב את הפלשתינים בפשרות מסוימות לחתור להסדר שיוכתב מבחוץ (ושעל פי ציפיות הפלשתינים יהיה לרעת ישראל). בעבר הם שאפו להגיע לכך על ידי האמריקנים וכעת על ידי האו"ם. אם קודם הדרך לפיצוץ המו"מ (למשל לאחר ועידת קמפ דיוויד של קלינטון וברק) היתה על ידי האינתיפאדה השנייה (שתוכננה על ידי ערפאת), הפעם זו האינתיפאדה הדיפלומטית שתוכננה מראש על ידי אבו מאזן. המטרות סומנו: ישראל, אך גם אמריקה, שנגדה הפלשתינים ובעלי בריתם פתחו במסע מכוון במטרה לגמד את מעמדה במישור הבינלאומי בכלל ובמזרח התיכון בפרט. במידה מסוימת הנשיא אובאמה עצמו גרם לפגיעה במעמדה של אמריקה כשהצהיר בזמנו שארצו מתכוונת לפעול בתחום הבינלאומי בעיקר באמצעות האו"ם, אך יש להניח שלא לתוצאה הזאת פילל. מכל מקום, לנאומים של נתניהו ואבו מאזן קדם נאומו החשוב של הנשיא האמריקני שבו התייחס בצורה שקולה והוגנת לרכיבים השונים של הסכסוך הישראלי-ערבי וזכה על כך לגשם של השמצות מצד השמאל הישראלי והבינלאומי שגילה למגינת ליבו שהרוח הוצאה ממפרשיו.
ואולם, זה לא סוף הסיפור, אלא רק תחילתו. הגם שישראל זכתה לניצחון בתום הסיבוב בראשון, הקרב העיקרי עודנו רחוק מסיומו. הקוורטט הציע עכשיו מתווה חדש: בתוך חודש ימים חידוש המו"מ הישיר, התקדמות משמעותית בתוך חצי שנה ועד סוף שנת 2012 השלמתו, כשבשלושת החדשים הקרובים על כל צד להעלות את הצעותיו בעניין הגבולות והביטחון. בנוסף, במהלך תקופת המו"מ הצדדים יימנעו מפעולות "מתגרות". קווי 67' אמנם אינם מוזכרים וגם אין קריאה מפורשת להפסקת הבנייה בהתנחלויות, אבל כן מוזכרת "מפת הדרכים" של הנשיא בוש שבה מופיע התנאי הזה (ישראל תוכל לטעון, כמובן, שעצם הצעד הפלשתיני להקמה חד-צדדית של מדינה פלשתינית מהווה הפרה של ההסכמים הקודמים, כולל מפת הדרכים, וזה משחרר את ישראל מהסכמתה הקודמת בעניין ההתנחלויות).
ישראל נקטה מהלך נבון כשהודיעה מייד שהיא מקבלת את הצעת הקוורטט
במידה מסוימת, המתווה הוא בבחינת "הגמל שתוכנן על ידי ועדה": מבחינת ישראל אומץ עקרון המו"מ הישיר, אך אין אזכור למדינת הלאום היהודי (הרוסים התנגדו). בשביל ממשל אובאמה תאריך היעד נדחה עד לאחר הבחירות לנשיאות, ובינתיים, כך הם מקווים, גם לא יצטרכו אולי להטיל וטו במועצת הביטחון אם ההצעה להכרזה תעלה לדיון. הצרפתים השחילו את לוחות הזמנים והרוסים צירפו קריאה לעריכת ועידה בינלאומית. במוסקבה, כמובן.
מבחינת הפלשתינים נאמר שלא תהיינה "פעולות מתגרות" ולפי פרשנותם הכוונה להפסקת הבנייה מעבר לקו הירוק. ישראל נקטה מהלך מדיני והסברתי נבון כשהודיעה מייד שהיא מקבלת את הצעת הקוורטט, בעוד הפלשתינים דחו אותה. אך אין להתעלם מכך שכל אחד משלבי המתווה זרוע מוקשים.
במהלך כל אחד מהשלבים גורמים שונים גם ינסו להפעיל לחצים על ישראל ובראש ובראשונה בעניין הגבולות והבנייה בהתנחלויות ובירושלים. אך בינתיים נראה שהפלשתינים אינם מתכוונים להסיר את דרישתם להכרה חד-צדדית, ואם כך, סביר שגם ההצעה של הקוורטט תתאדה, ככל קודמותיה.