השאלה הגדולה ביותר שהציב קיץ 2011 בפני החברה הישראלית היא לא אם מסקנות ועדת טרכטנברג תיושמנה במלואן אלא אם המחאה היתה ניפוח של מצוקות קיימות בציבור הישראלי על ידי טרמפיסטים מהשמאל החברתי או שמא היא באמת נקודת מפנה בתולדות החברה הישראלית. השאלה היא אם נולד כאן ישראלי חדש או בעצם יש כאן ישראלי שנגרר על ידי חד"ש.
במובן הזה מתנגדי טרכטנברג האוטומטיים היו צפויים אתמול בתגובתם אפילו יותר מהמסקנות. גם היום הם ימשיכו את מסיבות העיתונאים וגם התוכן שלהן כמעט צפוי מראש. כמו המסקנות שהודלפו ממילא כך גם הביקורת ממוחזרת. כולם עמדו בתור לחזור על המנטרות שלהם. השאלה הגדולה היא פרשנות הציבור.
לימוד ראשוני של מסקנות הוועדה מראה כי יש בה שילוב של שפה מיוחדת שפונה ללב של המפגינים לפחות ברמה הרטורית. אולם בלשון המעשים היא אחראית במידה מספקת כדי לבצע שינויים מרחיקי לכת ולא לדרדר את ישראל לתהום הכלכלית כמו של יוון או ארגנטינה של לפני עשור. היה כאן ניסיון לגשר על פני שתי גדות שביניהן פעורה תהום עמוקה.
קל מאוד להידרדר לתהום במצב כזה. צריך רק להגדיל את מסגרת התקציב כלומר לקחת הלוואות על חשבון נכדינו. לשפוך את כל הכסף על סעיפים שונים ומשונים. הוועדה היתה אחראית מספיק כדי להמליץ על שינויים לא פשוטים לממשלה במדיניות המיסים אבל להותיר אותם בגדר מהלכים הניתנים לביצוע.
מצד אחד צודקים מתנגדי הוועדה כשהם טוענים שהפרק על הטיפול במצוקת הדיור הוא רזה יחסית אולם הם טועים כשהם חושבים שדרישה לדיור ציבורי שזו לא יותר מסיסמה ריקה מתוכן תסייע לציבור שיצא למחות בקיץ. כדי לטפל במצוקת הדיור צריך יותר דירות ולא להאריך את רשימות הזכאים.
בתחום החינוך יש בשורה משמעותית לציבור. חינוך חינם מגיל 3 זה דבר משמעותי במיוחד לזוגות צעירים. גם ההקלות הנוספות בתחום מערכת החינוך הן חשובות. ברור אמנם שזה לא יהיה שינוי דרמטי אבל כמו שאמר ראש הוועדה בעצמו - זהו הפרק הראשון בשינוי. ובתור פרק שכזה הוא כתוב בצורה טובה ויש לברך עליו.