פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      שנה חברתית חדשה תלויה בנו

      אומות העולם חוגגת את ראשית השנה שלהן בעליצות, במסיבות ובשתיית אלכוהול. עבור היהודים, אלו ימים של חשבון נפש, של תיקון ובעיקר של חובה לתת תשובות לשאלות קיומיות מכבידות, ובכללן שאלות חדשות שעלו בעקבות הקיץ של מחאת האוהלים.

      השבוע ראיתי הזמנה לחתונה שכמותה לא ראיתי בימי חיי. הזמנה מפוארת, מקושטת ומוטבעת המגיעה עם שליח בלבוש נאה עד הבית. אפילו מפת ההגעה המוזהבת למקום החתונה עוצבה בידי גרפיקאי-אמן. שערו בנפשכם, על רקע ההזמנה, מה עלותה של החתונה עצמה. בחישוב גס, לפחות כעלות שלוש דירות צנועות בשדרות או בקריית שמונה.

      איני מכיר את בעלי השמחה. על פי שמותיהם אני מניח שהם דור שני או שלישי לניצולי שואה, כאלה שאמורים לדעת היטב כי יש אנשים שלקחו מהם את הכסף ויש כסף שלקחו ממנו את האנשים - החיים והכסף הם תמיד זמניים.

      צעדת המיליון בתל אביב, אוגוסט 2011 (מגד גוזני)
      "להמלצות של הוועדות לא תהיה כל משמעות אמיתית אם הציבור במדינת ישראל לא יפנים כי אי הצדק והריכוזיות במשק הישראלי הם, קודם לכל, תוצאה של שיבוש ערכי המתחולל במדינת ישראל כבר עשורים רבים". "צעדת המיליון" בתל אביב בחודש שעבר (צילום: מגד גוזני)

      סיפור החתונה המפוארת שאני מספר עליו כאן חשוב לדיווח דווקא על רקע פעילותן של הוועדות בעניין הריכוזיות במשק (ועדת שני) ומסקנות ועדת הצדק החברתי שפורסמו אתמול (ועדת טרכטנברג).

      להמלצות של הוועדות לא תהיה כל משמעות אמיתית אם הציבור במדינת ישראל לא יפנים כי אי הצדק והריכוזיות במשק הישראלי הם, קודם לכל, תוצאה של שיבוש ערכי המתחולל במדינת ישראל כבר עשורים רבים.

      זהו שיבוש חמור שעיוות את דמותה ואת אורחותיה של החברה הישראלית בתחומים רבים של חיינו בארץ הזאת. שיבוש הדורש שינוי ערכי דחוף.

      שיבוש ערכי הוא, בין היתר, הצורך לנקר עיניים, לצבור ממון בכל מחיר, לבנות טירות משמימות שרובן ריקות, לנסוע ברחובות עירוניים צרים ברכבי שטח (האמרים) צהובים, לרקוד עד כלות מול עגל הזהב, להיכנס לתוך בועות אוויר ולהתנתק מכלל החברה. והרשימה עוד ארוכה. במדינת ישראל היו תמיד עשירים ועניים, אך העושר האישי לא הוצג לראווה מרוח על פני עיתונים ומדורי רכילות.

      גיבורי ילדותי האחרים

      גיבורי ילדותי היו החזון איש, דב גרונר, מאיר הר-ציון וירמי ברדונוב, דמויות בלתי מוכרות לרבים בישראל. לעומת זאת, כל ילד יודע מי הם יוסי בניון, בר רפאלי ואייל גולן, בלי כמובן לפגוע בהישגיהם.

      שינוי ערכי מוסרי, משמעותו להפנים כי הגלות נגמרה ואנו חיים במדינה עצמאית.

      כשישראלי מעלים מס הוא אינו גונב מהפריץ הגוי, הוא פוגע בשכניו וחבריו. ידוע שהשוק השחור והאפור בישראל שווים כמעט בגודלם לשוק הלבן. כשצעיר ישראלי משתמט משירות צבאי הוא אינו בוגד בצאר הרוסי, הוא מזיק לבני עמו שמשלמים מחיר אישי יקר כדי להגן עליו.

      ישראלים רבים, אולי בהשפעת גנטיקה גלותית בת אלפי שנים, אימצו התנהלות המכונה "תחמנות". תחמנות כזו מתחילה בתור במרכול ובהמתנה בקופת חולים, עוברת להתנהגות בכביש, ממשיכה בבתי הספר ובמוסדות להשכלה גבוהה ומסתיימת בממסד הדתי.

      זו תחמנות שפוגעת באיכות החיים, בסולידריות החברתית ובעצם הקיום.

      תרבות האוברדראפט, הכוכבים הנולדים, הסלבריטאים המזויפים, האקזיטים המהירים, ההתרחקות מעבודת כפיים, התל-אביביות, הרומנטיקה של משפחות הפשע - כל אלו השתלטו על חיינו והשחיתו את דרכנו.

      רק שינוי ערכי ותרבותי יכול להוביל לצדק חברתי, ויפה שעה אחת קודם. הימים הנוראים נועדו לבחון דרך חדשה של תיקון. רק תיקון אמיץ של אורחות חיינו יוביל לשנה טובה באמת.