מצא את ההבדלים: בישראל שידרו שלוש רשתות הטלוויזיה כראוי את נאומו של אבו מאזן במלואו. ברמאללה כבה האור על הצג עוד בטרם נראה דיוקנו של בנימין נתניהו על המסך. עניין קטן, הבדל גדול. לא רק. נתניהו דיבר על שתי מדינות לשני עמים. אבו מאזן על שתי מדינות בלי להזכיר עמים. בכוונת מכוון כדי לאותת שאין עם יהודי.
נכון שמנאומו של נתניהו ביצבצו נטיות לב. אי אפשר לומר שהפלשתינים דחו את כל צורכי הביטחון הצודקים של ישראל, חלק מהם מקובל על אבו מאזן. גם צריך להדגיש שגדר ההפרדה אינה מגוננת על יהודים בלבד.
נתניהו בנאום מדויק חזר למוטיב המתבקש: בוא נדבר. הושיט יד, והיא נותרה באוויר. היה צריך ללחוץ יותר בהזכירו כי אבו מאזן דחה הצעות שלום נדיבות מאת אהוד ברק ואהוד אולמרט, אבל חלף על פני טיעונו בקלות יחסית.
כל זה כאין וכאפס בהשוואה למירמה ההיסטורית של אבו מאזן. מי גרם לנכבה? מי תקף ב-1947 את מדינת היהודים לקראת לידתה? מי סירב להכיר בה בקווי 67'? מי תקף אותה בהתגוננה באותם גבולות והמיט על עצמו את תוצאות מלחמת ששת הימים?
לא מקובל להתבטא במילים בוטות כלפי מנהיג יריב, אבל תיאוריו של אבו מאזן באשר לפעילות צה"ל בשטחים ובמניעת ההתפרעות של נוער הגבעות ובהפעלת אמצעי לחימה ייחודיים הם שקר גס. הסתה לאור השמש.
גרוע מכל הוא סירובו להכיר בעם היהודי כלאום, ואיומו על ריבונות ישראל בקווי 67' בהתבטאותו כאילו עמו מדוכא כבר 63 שנים, זאת אומרת כאילו האזרחים הערבים-פלשתינים בטייבה ובאום אל-פחם וביפו חיים תחת כיבוש. אם זו תפיסת אבו מאזן, כי אז הוא אינו מתכוון לשלום אלא לחיסול ישראל בשלבים. תחילה עד קווי 67', אחר כך גם להטילה לים. לכן אינו רוצה בהסכם שלום שיכריז על סיום הסכסוך ויכיר ביהודים כבעם.
נאומי שני המנהיגים נועדו לפולמוס. מייד לאחריהם הציעה הרביעייה מתווה לחידוש השיחות. ראוי שהממשלה תקבלו. אך הפלשתינים הזדרזו לדחותו. תואנות מעולם לא חסרו להם. רק שסכנה אורבת מפאריס. ניקולא סרקוזי מתרפס בפני הפלשתינים בהצעה לא להמתין להכרעת מועצת הביטחון אם לקבלם באורח מלא לאו"ם. הוא רוצה לנהל במקביל דיון בעצרת הכללית כדי להעניק להם כאן ועכשיו מעמד של מדינה משקיפה, ואבו מאזן מעוניין. זו התגרות שצצה ועולה במקום משא ומתן רציני, וחבל. שכן לישראל יש עניין בהקמת פלשתין לצידה. למענה ולטובת העם השכן ומדינות האזור. ההצעה הצרפתית במקום המשא ומתן של הקוורטט, הרביעייה, היא החמצה.
משפטן שמאלי מנוסה, שהבין את ההבדל בין נוסח הנאומים של הישראלי והפלשתיני, טען אתמול כי אמנם נתניהו אינו מתנגד למדינה פלשתינית לצד ישראל, אבל גם אינו רוצה בה. אפשר שיש ממש בחשד זה. לעומת זאת, אבו מאזן כבר הוכיח שלשום כי אינו רוצה במדינה פלשתינית לצד ישראל. הישראלי חשוד, הפלשתיני נאשם.