כמה שדוברי הממשלה הזאת מאוהבים בצדקתם. כמה הם מעלים על נס את דבקותנו בתהליך ואת סירובם של הפלשתינים למו"מ, ובעזרת היגיון זה הם מסבירים את החלטת הפלשתינים לפנות לאו"ם כהתגרות וכבריחה ממשא ומתן.
הם כל כך בוטחים בעצמם, עד שדבר לא מעניין אותם בדרכם אל הצדק האבסולוטי שהם נושאי הלפיד שלו. לא אכפת להם שבהתנהגותנו אנו הורסים את מעמדה של ארה"ב במזרח התיכון. לא אכפת להם שהיא עלולה לחדול מלהיות מתווך הוגן. היחלשותה של ארה"ב באזור מנוגדת לאינטרסים האמיתיים של מדינת ישראל.
לא אכפת להם שההיערכות הערבית מולנו במזרח התיכון מחייבת מדיניות אחראית יותר כלפי הפלשתינים. לא אכפת להם ששעה שהם מדברים גבוהה גבוהה על צדקתנו הידועה ברבים, במדינת יהודה ובנימין מתעמרים כל יום בפלשתינים ללא בושה. קראתי לאחרונה עדויות של חיילי מילואים ששירתו שם. קברניטי המדיניות שלנו יודעים שהתעמרות זו מחלחלת לעולם הפלשתיני, ומשם לעולם הערבי ולמדינות העולם. עובדות אלה מטות את דעת הקהל נגדנו, למרות קשר השתיקה אצלנו.
לא אכפת להם שאי התקדמות להסכם פוגעת באבו מאזן ובפיאד, שהם הזרם המתון ביותר בעולם הערבי. הסתלקותם וחיזוק הנוכחות האיסלאמית בגדה תשמח את כל שוללי ההסכם. אבל היכן מצוי האינטרס שלנו?
בנימין נתניהו הוא נואם רהוט. הוא נסע לאו"ם כדי להסביר את צדקתנו. הוא יודע שסיסמתו "משא ומתן ללא תנאים מוקדמים" מתעלמת מהסכם אוסלו, מהסכמות שהושגו על ידי ממשלת אולמרט, ואפילו מצעדים שננקטו על ידי נתניהו עצמו בקדנציה הקודמת. העולם עייף מסיסמאות, והצדק עימו. סרקוזי ומרקל לא מוכנים להיות בני ערובה של ליברמן, חוטובלי ואלקין.
ישראל מצויה בבעיות קשות, חלקן ממש לא באשמתה. הפסטיבל הדמוקרטי בעולם הערבי אינו קשור לישראל, ואפילו השנאה הדתית האיסלאמית אינה באשמתנו אנו.
אני מאמין במדינת ישראל. אני מאמין שגם שרי הממשלה חפצי חיים, ולכן עלינו לנהל מדיניות יצירתית. לעבד אסטרטגיה נכונה ועימה הפתעות טקטיות מעת לעת. הקפאת המצב הנוכחי אינה אפשרית, וספק אם היא משרתת אותנו. בלי הסדר ובלי חתירה אמיתית אליו אנו מוסיפים שמן לגלגלי המהפכה האנטי-ישראלית שמתרחשת ברחבי העולם.
דעת הקהל בישראל חשדנית כלפי כוונות הפלשתינים, נכון. אבל היא גם שוחרת הסדר שכולל ויתורים רבים. אין מנדט אמיתי למדיניות ליברמן, שהרי הממשלה לא קיבלה מנדט למדיניות שב ואל תעשה.
אני יודע שרבים יטענו נגדי כעת כי כבר עשינו רבות ועכשיו הכדור בידיהם. אבל האמת היא שהכדור מתגלגל לפתחנו, ואיננו מגניבים לעברו אפילו מבט כי אנו "מאמינים בצדקתנו".