"יש במסקנות הוועדה בשורה טובה מאוד לכלכלה הישראלית, לצרכן הישראלי ובעיקר ליזם הישראלי. אנשי עסקים שרוצים להשתלב בעולם העסקים יוכלו לעשות זאת יותר בקלות. מדובר על כללי משחק חדשים", כך אומר דרור שטרום, הממונה לשעבר על ההגבלים העסקיים, בראיון ל-TheMarker בעקבות פרסום המלצות הביניים של ועדת הריכוזיות.
"משמעותה של הפרדת האחזקות הריאליות והפיננסיות היא שגופים לא יוכלו למנוע אשראי מהמתחרים שלהם. זה ייבש חלקים גדולים מהמשק הישראלי", אמר שטרום.
"חייבים פתרון חזק, אמין וטוב כדי לפתוח את צוואר הבקבוק ולהכניס חמצן לענפי המשק השונים. חלק מהבשורה של מסקנות הוועדה הוא שכולם מכירים בכך ששם נמצאת הבעיה. זה ויכוח שמתנהל בשנתיים האחרונות, ויש אנשים שסירבו להכיר בכך שיש ריכוזיות משקית. ראינו צבא של דברנים מטעם שניסה לטעון שאין ריכוזיות. הוועדה קבעה חד משמעית שהם טועים".
עם זאת, מוסיף שטרום, עדיין אי אפשר להיות רגועים. "מי שמכיר את המערכת יודע שמסקנות הוועדה כפי שהן מנוסחות מזמינות שורה ארוכה של לחצים. בעלי עניין ושתדלנים יתקפו את קווי התפר של ההמלצות וינסו להפריד בין חלקים שונים. צריך להיערך לקרב שאחרי".
כך, למשל, תוהה שטרום לגבי אופן קביעת קווי הגבול שהציבה הוועדה לשם הגדרת חברה מהותית. "למה דווקא מחזור של 8 מיליארד שקל? למה דווקא מאזן של 50 מיליארד?", שואל שטרום.
לדבריו, המספרים שהציבה הוועדה גבוהים מדי. "חברות שמנהלות מחזור מכירות של 8 מיליארד שקל הן חברות ענק. אין הרבה כאלה במשק הישראלי", הוא מציין. "הצבת הרף ברמה כה גבוהה תביא לכך שגם חברות גדולות מאוד יוכלו להמשיך להחזיק גופים פיננסיים. ישנן חברות רבות כאלה שמחזיקות במעמד דומיננטי מאוד בשוק בו הן פועלות".
הדבר החשוב ביותר במסקנות הוועדה, לדבריו, הוא דווקא המובן ההצהרתי. "סוף סוף יש הכרה ברורה בכך שקיימת בעיה של ריכוזיות במשק הישראלי", אומר שטרום. "הבעיות הגדולות של המשק לא מוצאות את פתרונן במסגרת מבנה הרגולציה הקיים. חייבים לשנות את מבני הרגולציה הקיימים. הם לא מספיקים כדי לפתור את בעיות חוסר התחרותיות של המשק. זו האמירה הכי חשובה של ועדת הריכוזיות עד כה".
עוד בתקופת כהונתו כממונה על ההגבלים העסקיים, וגם לאחר מכן, טען שטרום כי הסמכויות שמעניק החוק לממונה אינן מספיקות על מנת להילחם בחוסר התחרותיות במשק. "המשק הישראלי היה מאוד מאוד ריכוזי בעבר הלא רחוק. רוב השווקים פה היו במצב של אנטי תחרות", מסביר שטרום. "קובעי המדיניות לא יכולים להסתפק בשימור המצב התחרותי הקיים".