הסופר היפני מישימה כתב פעם שכדי לאהוב תפוח צריך להגיע אל לבו, וכדי להגיע ללב התפוח יש להרוג אותו. החודש ייחרץ גורל ישראל בידי איש אחד, שכעיוורים הולכים אחריו חברי ממשלתו. המלחמה של ביבי נגד העולם יוצאת לדרך האחרונה לעתיד קיומה של ישראל. אם נתניהו ינצח את הפלסטינים, את האומות המאוחדות, את טורקיה, את מצרים, את האירופאים ואת האמריקאים, או אז יוכל שר החוץ שלו לומר "צדקנו", היינו חזקים, הראינו לעולם, את טורקיה ניצחנו עם הארמנים, את האמריקאים במלחמתנו נגד המוסלמי העוין אובמה, ואת העולם עם חיל האוויר הכי טוב.
אבל בדרך נחתכנו כמו תפוח כי רצינו לאכול אותו והוא קשה לבליעה. יש בינינו רבים הקוראים בלי לנענע את השפתיים ויודעים משהו על העולם ועל ההיסטוריה, הרואים בימים האלה את ימי קץ ישראל. נתניהו רוצה להיות סיקריקי כי הוא קנאי ופוחד וחלש אבל לא טיפש. כמו אלעזר בן יאיר הוא יוצא למלחמה עד חורמה, ומי שיודע מה קרה במצדה מבין שהאפוס הארץ ישראלי, הציוני, יישאר גדול ונפלא אבל ז"ל. כמו במצדה נהיה מתים. יש לנו ילדים ונכדים ואפילו נינים, וגם כלבים וחתולים, וחבל לראות אותם מובלים לתהום על ידי חלילן הפלאים המוליך אחריו עם שלם וחבריו מוחאים לו כפיים שעוד מעט לא יהיו להם.
הולך קיבינימט כדי לטבוע בים
חבל. יש לנו מדע מצוין. רפואה, תרבות, יש לנו חילוניות ציונית כמו שהייתה פעם אבל הדת, הבערות, הגאווה, הקיצוניות, הקנאות והגזענות החדשה, כל אלה נתנו לנתניהו לממש את חלומו ולהישאר בהיסטוריה כאלעזר בין יאיר. הרי
איש אינו זוכר היום את אלה שלחמו נגד הקנאים. ההיסטוריה היהודית לא הזכירה את מצדה, אבל הדברים דלפו עד שנהיו מיתוס תקומה. נתניהו ייזכר, כמו בן יאיר. ייזכר איך לקח מדינה מטומטמת עם מיעוט חכם ונבון והוביל אותה למצדה, והפעם ידעו כולם מפני שזה יהיה בטלוויזיה, כולם יראו בזמן אמת, ולא יאלצו לחכות אלפיים שנה, את מה שראתה הזקנה שנותרה בחיים במצדה.
עוד בנושא:
הניו יורק טיימס: "נתניהו צריך להיות מודאג"
השמינייה תדון על טורקיה: "ארדואן נובח, לא נושך"
בכיר ברשות: "נתניהו יכול עדיין למנוע פנייתנו לאו"ם"
נתניהו על הפריצה לשגרירות: "הקומנדו המצרי מנע אסון"
כולם יראו איך ישראל נעלמת בידי ממשלת בובות שעווה הנותנת לטוטם דאנס, לריקוד המוות, ואיך ישראל יורדת דומה, וייחרתו בהיסטוריה. כי יהודים אינם שוכחים דבר, כשהם יהודים ממש ולא היהודים של הרבנות הישראלית, הם יזכרו.
מישימה הסופר היפני החליט להציל את הכבוד היפני אחרי תבוסת מלחמת העולם השנייה, והקים צבא קטן וקנאי ואו אז הוא ראה שהתפוח מת, והתאבד בחרב סמוראים מול עמו בשידור טלוויזיה. ומי שהולך בעקבותיו ומוליך את כולנו הוא איש מוזר שבניגוד לקנאי בית שני, כן למד משהו על העולם וגם הוא הולך קיבינימט כדי לטבוע בים, להרים יד ולצעוק: "צדקתי".