לבלום את ארדואן, ומייד

דן מרגלית

הבולמוס הכפייתי שבו מתנפל רג'פ טאיפ ארדואן על ישראל ואינו מרפה מותיר את כל מי שעוקב אחריו פעור פה: האם מדובר במחרחר מלחמה ציני, שבכוונת מכוון שקולה לא ינוח ולא ישקוט עד שיראה להבת אש פורצת מן המים במזרח הים התיכון? או שמדובר באדם שאיבד את קור רוחו ומשהו רע פקד את אישיותו, ומתוך נפשו המסוכסכת עם עצמה בוקע מין יצר לשרוף ולחרוך ולהבעיר את הסביבה?

ההיסטוריה מכירה כאלה וגם כאלה, ובכל המקרים נדרשו מאמצים בינלאומיים לבלום את התופעה, ובדרך כלל נעשה הדבר באיחור. לרגע היה נדמה כי ארדואן הוביל מדיניות הומניטרית נוכח הטבח שמבצע בשאר אסד בבני עמו בסוריה. אך מייד דעכה ביקורתו, והוא מצא אויב נוח ונתן דרור להתפרצות של רגשות אנטישמיים. יותר קל ופופולרי להסית נגד היהודים מאשר להתמודד עם עמית שליט, שרוצח אחים ערבים.

משהו רע קורה במזרח התיכון

שאם לא כן, אי אפשר להסביר את התנהלותו. הוא קיבל על עצמו את חקירת ועדת האו"ם בראשות ג'פרי פאלמר ואחר כך סירב לחתום על מסקנותיה מפני שהכירה בצדקת המצור על עזה, ומאז מגיעות הצהרותיו היומיות כדי ליבוי מדנים ואש. לפתע באיחור של 16 חודשים, שלף מעליית הגג את הטיעון המוזר כי ההתנגשות על סיפון המאווי מרמרה היתה עילת מלחמה. מה זה?

בהגיעו למצרים חזר ואמר כי רצונו הגדול הוא להגיע לביקור בעזה. כדי להוסיף מדנים שלא לצורך. אך אם אינו עושה כן, הרי זה מפני שחוסיין טנטאווי, שנחשב לשליטה הזמני הנוכחי של מצרים, מונע זאת ממנו.

משהו רע קורה במזרח התיכון. שליטים בלתי אחראים - חסרי רסן לשוני ואולי בלתי שקולים בתאוותם להפעיל כוח - התייצבו בראש שתי המדינות המתחרות ביניהן על ההגמוניה בעולם הערבי-איסלאמי. התחרות בין ארדואן למחמוד אחמדינג'אד היא פשיטת רגל לעולם הערבי ולדמוקרטיה המערבית. זה רע במיוחד מפני שעולם מבוהל ונפחד, השרוי במשבר כלכלי עמוק, אינו מעז לבלום מטורפים העומדים עם כלי עוד על הגג ומנגנים נוכח אזור הנתון לסכנת הצתה.

מי שלא יבלום אותם עכשיו ישלם מחיר כבד פי כמה בעתיד.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully