מעולם לא חשבתי שאני עשוי להזדהות עם דברים שאומר אביגדור ליברמן. אבל כאשר קראתי את טענתו כי "אנו חיים בגן עדן של שוטים", חשתי לפתע שהוא הפנים את מצבנו.
אקדים ואומר לכל מצקצקי הלשון: אי היציבות בעולם הערבי אינה קשורה למשא ומתן בין ישראל לפלשתינים. בעיות פנימיות, חברתיות, כלכליות ומבניות הביאו להפיכות בלוב, במצרים ובתוניסיה. אבל זו תמצית הסנגוריה שלי על ישראל ומדיניותה.
"בל נאשים את עצמנו במצב", אומרים שומרי הגאווה היהודית שנקראים לאחרונה "שמרנים". הם מוסיפים כי יש לנו תסביכי הלקאה עצמית, ואיני סבור שהם טועים. אבל טרם יבשה הדיו מעל ההתקפות על "פושעי אוסלו", וכבר מתחילה הפנמת המצב. בנובמבר 1993 החלה ממשלת ישראל בדרך מדינית ופוליטית שהשתלבו בה פיגועי אימים נגדנו. אבל הדרך היתה נכונה, עקבית וברורה. לו המשיך רבין במדיניות שאותה התווה, היה מצבנו הגיאופוליטי שונה. היינו נמצאים במצב של הסדר כלשהו עם הפלשתינים, של ידידות עם מדינות המפרץ, וכמובן של יחסים טובים עם טורקיה ומצרים.
מדיניות פופוליסטית
כיום המדיניות שמתיימרת לשמור על האינטרסים של ישראל היא מדיניות קצרת טווח, פופוליסטית, מדיניות שלא משרתת את טובת המדינה. אנו חיים במזרח תיכון ערבי - זו עובדה. אנו שמורת טבע קטנה וחשובה בתוכו, אבל מדיניותנו חותרת באורח עקבי נגד שילובנו באזור.
מי שהאמין שאנו נספח את יהודה ושומרון, שנבנה התנחלויות לרוב, שנציג את הרב כמי שמעניק הכשר רבני למצב, ושעדיין נשתלב באזור ונשיג הסדר - שיקום. אני מניח שאיש לא קם.
הנחת היסוד כי "לא חשוב מה יאמרו הגויים, חשוב מה יעשו היהודים" פשטה את הרגל זה מכבר, אבל היא נעוצה בעומק אמונתם של חלקים ניכרים בציבור.
הסכם עם הפלשתינים והכרה במדינה פלשתינית הם אינטרס ישראלי מובהק. נאום בר-אילן של ראש הממשלה הראה את תחילת ההפנמה של המצב גם על ידי הימין. אולם צעד זה היה חייב להתאפיין במדיניות אקטיבית שתשכנע את הצד השני שאנו בני שיח של אמת.
אסור שעל קברניטי המדינה ייפול פחד מאלקין ומחוטובלי. אלה גמרו אומר שלא להסתכל בפיכחון על העתיד, אלא לדבוק ב"זכותנו הבלתי מעורערת" - זכות שהם הראשונים לגרום לערעור הבינלאומי כלפיה.
המדיניות שאנו נוקטים פשטה את הרגל. היא גם כובלת את ידינו כמעט לחלוטין. מבצע עופרת יצוקה לא יכול להתנהל כיום כפי שהתנהל. לישראל יש קשיים להגן על עצמה באורח אפקטיבי במצב מדיני כה רעוע. בן-גוריון הבין זאת. שלושה ימים לאחר שהתפאר על הקמת מלכות ישראל השלישית בעקבות הניצחון במלחמת סיני ב-1956, הוא ידע לחזור בו ולנקוט עמדות ריאליות ששמרו על כוחנו ועל יכולת התמרון שלנו.אני מעריך שקברניטינו מבינים את המצב שאליו נקלענו. ארה"ב לא תוכל להיות מגן יחיד לאורך זמן מול הצטרפות אפשרית של טורקיה ושל מצרים למעגל האיבה.
האם יש להם העוז להסיק מסקנות? אני מאמין שכן. ראש הממשלה יכול להוליך מהלך ריאלי של כניסה אמיתית למשא ומתן עם הפלשתינים. מכאן הוא יכול לצאת למהלך שיכלול פגישת הרגעה משותפת שלו עם אובאמה וארדואן, ואולי גם יוביל ליישור היחסים עם מצרים. גם קדימה וגם העבודה לא יוכלו שלא לתמוך בו, בין שמבפנים ובין שמבחוץ.
אפשר לברוח מהכרעה ולומר שאנו צופים מהצד במאורעות פנים-ערביים, אבל המאורעות מופנים נגדנו. התשובה שלנו חייבת להיות אחראית ונועזת. מדיניות כזו תביא את בעליה לתמיכה ציבורית גורפת ואיתנה. בכל מצב אחר אין לי אלא להסכים עם שר החוץ שאמר שאנו "חיים בגן עדן של שוטים".