תג מחיר: אפס סובלנות לחוליגנים

הריסתם של שלושת הבתים במאחז רמת מגרון בידי הצבא נעשתה באופן אכזרי. שלוש משפחות ניעורו משנתן לאחר חצות הלילה בעת שחיילים כיתרו אותן, מצוידים באמצעי פיזור הפגנות ובבולדוזרים, והרסו את בתיהן החדשים - אשר בנייתם הושלמה רק לאחר חג הפסח. הגברים במשפחות אלה משרתים בצה"ל, ואחת האמהות ילדה רק שבועיים קודם לכן. 12 ילדים היו עדים לקריעתם לגזרים של בתיהם ולהשמדתם של חפציהם האישיים. האופן חסר הרגישות שבו ביצעה המשטרה את הפינוי היה מכעיס.

כמה מילות רקע: מגרון, הממוקם חמישה ק"מ מצפון לירושלים, נוסד ב-2002, כמה ימים לפני מבצע חומת מגן ובהסכמה שבשתיקה של משרד הביטחון, אשר אישר אותו "כקהילה עצמאית לכל דבר ועניין, כולל נושא התקציבים והקצאת מעמד רשמי". בשנת 2003 קיבל היישוב 4.3 מיליון שקלים ממשרד השיכון ומוועדת השיכון והבנייה, אשר הצהירו כי אדמה זו שייכת לאפוטרופוס הממשלתי לענייני נכסי נפקדים.

השנה, בתגובה לעתירתם של פעילי שלום עכשיו לבית המשפט העליון, תושבי מגרון הונחו לעזוב את בתיהם או לעמוד בפני פינוי, וזאת משום שנכסיהם שוכנים על אדמה הנחשבת כיום כשייכת לפלשתינים. כך הפכה התיישבות שהוקמה בעידוד ממשלתי למאחז בלתי חוקי.

ואולם, על אף הדברים האלה, אין דבר אשר יכול להצדיק, ולו במקצת, את פעולות התגמול הבריוניות שנעשו בעקבות הפינוי, כולל פגיעה במסגדים ובבסיס צה"ל ואיומים על בכירה בשלום עכשיו. המבצעים לא זוהו עד כה, אבל ישראל חייבת להתנהל תחת שלטון החוק. כאשר נערי הגבעות יוצאים בהשתוללות שכזו הם אינם אשמים רק בהתנהגות פושעת, אלא מכפישים את מפעל ההתנחלויות כולו.

חילול והצתה של מסגד או כל בית תפילה אחר הם מעשים שנוגדים את הגישה המושרשת בנו כיהודים אשר סבלו מגילויי קנאות דומים במשך מאות בשנים. השחתת בסיס צה"לי היא התנהגות אנטי ציונית ואנטי ישראלית, וכולם - ובעיקר אנשי המחנה הלאומי - חייבים לגנותה כמעשה בגידה.

אם, כפי שנרמז, יהודים דתיים הם שנטלו חלק בתועבה זו, אזי הם הכלימו את כבודה של התורה. עם זאת, אלא אם כן יימצאו אשמים, חיוני שלא להאשים את כל תושבי מגרון - הידועים כאזרחים שומרי חוק וחדורי ערכים - משום שייתכן כי מבצעי "תג מחיר" הם בכלל קיצונים שלא מתגוררים שם. השר לשעבר יוסף בורג ז"ל שיתף אותי פעם בחששותיו בנוגע למתנחלים החיים בקהילות קטנות ומבודדות המוקפות בהמוני ערבים חדורי שנאה. חששו היה כי האיבה המוקרנת כלפיהם עלולה לעוות את השקפתם ואת ערכיהם שלהם, ולהדביק אותם במרירות ובשנאה. והנה, ייתכן שחששותיו הפכו כעת למציאות. התנהגות נפשעת שכזו חייבת לזכות לגינוי בלתי מותנה, בייחוד מפיהם של מנהיגי המחנה הלאומי, רבנים, יהודים דתיים-לאומיים ודוברי תנועת ההתיישבות. לזכותם ייאמר כי רבים מהם כבר עשו זאת.

המדינה ובתי המשפט טעו בעבר ויוסיפו לטעות גם בעתיד. לצורך כך קיימים מנגנוני מחאה לגיטימיים אשר אפשר להפעילם ואשר עלולים להצליח או להיכשל. אך גם במקרה שבו המדינה פועלת מתוך טעות והאזרחים מרגישים כי זכו ליחס מחפיר, אסור שהדבר יצדיק מעשים קנאיים שכאלו.