מה השינוי שהכי חשוב עבורך במאבק, שהכי יקל על חייך?
"אני לא גדלתי בארץ. עליתי לפה בגיל 17 מאנגליה בגלל שהרגשתי שרק ישראל היא המדינה שלי. אבל מאד קשה לי לחיות פה - אני נאלצת לעבוד בשתי עבודות כדי לממן את עצמי. זה כבר כמה שנים שאני עושה את הטירוף הזה, כי יוקר המחייה אינו מאפשר לי להתמקד בעבודה אחת, בהתמחות שלי כקוסמטיקאית. היום, אפילו עם שתי עבודות קשה לי לסיים את החודש. מתי אוכל לחסוך כסף ליום שחור? לילד? לדירה? אני לא ענייה אבל כשאני מסתכלת קדימה אין לי את האופציה להתקדם. וזה לא רק אצלי- אני אמנם לא אקדמאית אבל חברים שלי, בעלי תואר ראשון ואפילו שני, לא מוצאים עבודה ונאלצים להתפשר.
בעלי, אדם, עלה לישראל מארה"ב מתוך ציונות ופטריוטיות; הוא שירת בצהל, אבל אחרי שנה בישראל הוא אמר לי: "ישראל היא מדינה שאוהבת עלייה אבל לא אוהבת עולים". הבטיחו לו הרבה דברים והמון מענקים, אבל עד היום מעבירים אותו מדלת לדלת והוא עדיין לא קיבל כלום. הוא בעל תואר ראשון בכלכלה אבל כשהוא הולך ללשכת התעסוקה מציעים לו לעבוד בשירות לקוחות של חברות התקשורת כאילו לא התמחה בשום דבר. עכשיו הוא לומד בארץ, וכסטודנט אני רואה כמה הוא משלם שכר לימוד לעומת הסדרי התשלומים ששילם בארה"ב - שם נותנים הלוואה שהסטודנטים מחזירים בכ-30 תשלומים בעמלה נמוכה, אחרי שמוצאים עבודה.
הייתי רוצה להיות אימא אבל אין לי אפשרות להביא ילדים במדינה הזו - שלושה חודשים חופשת לידה, כשהרביעי ללא תשלום; וכדי לשלוח ילד לפעוטון צריך לשלם 3,000 שקלים לחודש. לא שווה לי לצאת לעבוד!
"דבר נוסף שמקומם אותי - זה המיסוי המטורף. איך יכול להיות שיום לאחר קניית רכב אני מפסידה 30% מהערך שלו! ולא מדובר רק במחיר הדלק, שעלה בכל העולם. בישראל יותר יקר, כי המיסוי העקיף מאוד גבוה".
האם את תומכת במאבק על יוקר המחייה?
"אני תומכת, אבל לא יצאתי להפגין. זה לא נראה לי ריאלי וזה מאוד נאיבי. כשההפגנה התחילה היינו בבוסטון ועקבנו אחרי הנעשה בתקשורת, וההפגנות היו מאוד לא ממוקדות כל יום על משהו אחר. זה גם הזכיר לי את מה שקרה בסוריה ובמצרים, פתאום ראיתי מפגינים ישראלים אצלנו שיוצאים עם דגלי פלסטין להפגין ברחובות - אחד הדברים המזעזעים שראיתי!
אני שמחה שמישהו קם ועשה את זה אבל דפני ליף ממש לא מייצגת אותי. יש לי בעיה מאד גדולה איתה - היא שמאלנית שלא עשתה צבא, ממשפחה בעלת אמצעים - מאד קשה לי ללכת שבי אחריה כמו כל שאר העדר.
אני מבטאת המחאה שלי בכך שאני לא קונה מצרכים מסוימים, כמו קוטג', וביום שקראו להחרים את הדלק נסעתי באוטובוס. אני כבר לא יוצאת למסעדות, אבל זה גם בגלל שאין לי את היכולת לשלם עבורם.
הישראלים הם העשירים הכי עניים שיש - כמה שהמינוס יחגוג, אנחנו חייבים להראות שאנחנו עשירים - מותגים, פלזמות ורכבים יקרים - אבל אין איך לסגור את החודש. 70% מהלקוחות שלי אומרים לי שהם מחפשים איך לעזוב את הארץ ולהרוויח קצת כסף. אבל אין להם את האפשרות. אבל יחד עם זאת - אנחנו גם אחראים למצב שלנו. אנחנו מסכימים לשלם סכומי עתק על דברים יומיומיים 500 שקלים על גוונים בשיער לדוגמא. איפשרנו לצרפתים לקנות פה דירות ומחירי הנדל"ן טיפסו לשחקים בגלל זה, וזה לא שאנחנו הרווחנו יותר מזה, אלא נשארנו עם אותם התנאים. לא נראה לי הגיוני שדירת 3 חדרים בחולון תעלה 1.3מיליון! על פי הערכת בעל הבית שלנו, דירת החדר שאנחנו מתגוררים בה בת"א, תימכר ב-2 מיליון שקלים! לפי איך שזה נראה, אנחנו בין הראשונים בנדל"ן בעולם - במקום טוב בין מנהטן ליפן אם לא עברנו אותם כבר".