פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      בסוף נשענים שוב על ארה"ב

      בסוף, פונים לנשיא ארה"ב. בלילה שבין שישי לשבת, כשהלחץ אטומי, כשישראלים נצורים, כשההמון צר עליהם, כשנדרשת פעולה מצרית ואין זה ברור אם מצרים עושה כל שביכולתה - מטלפנים לאובמה. אותו אובמה שנגדו מופיעים בקונגרס, שמולו חוברים לרפבוליקנים, שאת רוב הצעותיו בהקשר לפתרון הסכסוך דוחים על הסף, כולל הבקשה ההיא, הצנועה, מספטמבר אשתקד, להאריך בעוד שלושה חדשים את ההקפאה, החלקית מאוד, של הבנייה בשטחים.

      ככל שאנו נדחקים לאחור על ידי שכנינו, ככל שהאביב הערבי הופך לחורף הישראלי, ככל שישראל מקשיחה את עמדותיה המדיניות ואינה מוכנה להגיע לפשרות עם הפלשתינים; ככל שהיא אינה מוכנה לוותר על כבודה הלאומי למען האינטרס הלאומי שלה בהקשר הטורקי, הירדנים אינם חולמים למנות שגריר לישראל, וישראל עוד מאיימת לפגוע בשארית היחסים עם קטאר - ככל שההתפתחויות האלה מתעצמות, התלות של ישראל בממשל האמריקני הופכת לגדולה יותר.

      ארה"ב יכולה למנוע קרעים

      האינטרס הישראלי בשעה זו אינו הכנת "טבלת ייאוש" עד הבחירות הבאות לנשיאות האמריקנית. שום ניתוח היסטורי לא יוכיח שלישראל היה נוח יותר בעולם הזה כאשר בראשות ארה"ב עמד נשיא רפובליקני. ההיפך קרוב יותר למציאות. דווקא עכשיו, כאשר הנשיא אובאמה החליט לוותר על מעורבות בסכסוך הישראלי-ערבי במהלך הקדנציה הזו ואף לא למנות מחליף לג'ורג' מיטשל (שאותו הוא מינה כבר למחרת השבעתו כנשיא ארה"ב), זהו הזמן לבנות מחדש את הציר בין ירושלים לוושינגטון, ולהבטיח את סיועה של ארה"ב לישראל במצב החדש שאליו נקלע המזרח התיכון בשנה האחרונה.

      ארה"ב יכולה למלא תפקיד הרבה יותר מרכזי במאמץ למנוע קרע מוחלט בין טורקיה לישראל. היא יכולה לפעול מול ירדן ולהביא למינוי שגריר ירדני חדש לישראל, לאחר תקופה ארוכה כל כך שבה התרוקנה השגרירות הירדנית בתל אביב. ארה"ב יכולה למלא תפקיד חשוב הרבה יותר בניסיון לחדש את המהלך הישראלי-פלשתיני שלא הוחל, בעצם, מאז ראשית שלטונו של אובאמה. היא חייבת לעמוד על המשמר ולהבטיח שהיחסים בין מצרים לישראל לא יידרדרו על רקע העצמת דעת הקהל בקהיר, ועל רקע ההסתה האנטי-ישראלית, שהפכה לחלק מחופש הדיבור המצרי, בעיקר בתקופה זו שלאחר הפלת מובארק ולפני בחירת יורשו.

      ארה"ב היא עדיין המעצמה היחידה בעולם. מסיבות שונות היא עדיין בעלת בריתנו. זהו הנכס האסטרטגי החשוב ביותר שיש בידי ישראל. מדינות רבות מאוד בעולם מתקנאות בו ואינן יכולות להשיגו. הבידוד המדיני שאליו נקלענו - חלקו בשל גורמים אובייקטיביים וחלקו בשל מעשי ידינו שלא להתפאר - מחייב אותנו להשתמש בנכס האסטרטגי הזה בתחכום גדול הרבה יותר. מישהו בירושלים חייב להתעורר.