עשור של היסטריה בתעופה

אהרון לפידות
11/09/2011

"שדות התעופה בעולם מבזבזים כיום מיליארדים על בדיקות ביטחון שאין בהן צורך". את ההצהרה המפתיעה הזאת השמיע לאחרונה דווקא הגוף המאגד את התעופה האזרחית העולמית, IATA.

אני מניח שכל נוסע אווירי באשר הוא יסכים שחדוות הטיסה אינה אותה חדווה שחש לפני אסון התאומים, היום בדיוק לפני עשר שנים. אחת הסיבות המרכזיות לכך טמונה בבדיקות הביטחוניות הפולשניות והארכניות שהוא נאלץ לעבור לפני עלייתו למטוס. השאלה היא האומנם מדובר באמצעי אבטחה מיותרים?

כדי לענות על השאלה הזו צריך לחזור כמה עשורים אחורנית. בעוד אצלנו, בישראל, הורגלנו לבדיקות ביטחון מחמירות עוד בשנות ה-70 - בעקבות חטיפות המטוסים לאלג'יריה ולאנטבה, הטבח בלוד, מטוס סבנה ועוד - באירופה ובארה"ב שלטה השאננות. למעשה, מעט מאוד אמצעי אבטחה ננקטו בשדות התעופה ברחבי העולם - למעט כשהיה מדובר בטיסות לישראל. שאננות זו איפשרה, לדוגמה, את הפלת מטוס פאן-אם מעל לוקרבי בידי טרוריסטים לובים ב-1988, בעוד הבידוק הביטחוני הישראלי הקפדני מנע החדרת מזוודת נפץ דומה למטוס אל על בלונדון ב-1986.

כל זאת עד לאירועי 11 בספטמבר 2001 שהיו טראומטיים ביותר לענף התעופה העולמי. בסקרים שנערכו לאחר אסון התאומים התברר כי אצל 65 אחוזים מהנוסעים עלתה רמת החרדה בעת הטיסה, ו-55 אחוזים מהם פיתחו פחד מפני טיסה שלא הרגישו קודם. חברות התעופה הפסידו בשנים 2002-2001 סכום דמיוני של 24 מיליארד דולר. חברות ותיקות וגדולות, כמו סוויסאייר וסבנה - פשטו את הרגל; חברות אמריקניות מבוססות, כמו דלתה ויונייטד, ביקשו הגנה באמצעות צ'פטר 11.

אמצעי האבטחה משקפים היסטריה יותר מיעילות

לחברות התעופה העולמית לקח כמעט שבע שנים להתאושש מהמכה של 11 בספטמבר ולחזור לרמתה הקודמת, והיום המצב אפילו טוב יותר: על פי הצפי, יעמוד מספר המשתמשים בתעבורה אווירית השנה על 2.8 מיליארד נוסעים, לעומת 1.8 מיליארד בשנת 2000.

באופן בלתי נמנע הפעילות העיקרית שננקטה בתגובה לטרור היתה אבטחה מוגברת לתעופה העולמית. על פי הערכות IATA, עלות האבטחה השנתית הכוללת עומדת על 7.4 מיליארד דולר. נחקקו חוקים חדשים, ובארה"ב הוקמו המשרד להגנת המולדת (Homeland Security) והרשות לבטיחות בתחבורה. אלה יישמו אמצעי תשאול ומבדקים קפדניים, כולל חיפושים גופניים, איסור העלאת נוזלים למטוס, הסרת נעליים (בתגובה לניסיונות הכושלים לפיצוץ מטוס באמצעות סוליות ב-2006). לעיתים כללו הבדיקות גם את הפשטת הנוסעים, ולאחרונה הוכנסו לשימוש גם סריקה ושיקוף מבעד לבגדים. בדיקות אלה יוצרות עיכובים אימתניים בשדות התעופה, לצד התמרמרות רבה אצל הנוסעים בשל אובדן שעות יקרות ולפעמים גם הרגשת השפלה קשה. היינו עדים לכך רק בשבוע שעבר, כשקבוצת ישראלים עברה בטורקיה תהליך משפיל במכוון של בדיקות ביטחוניות.

אלא שהטענה היא שאמצעי האבטחה היום משקפים היסטריה יותר מיעילות. "מי שרוצה להגן על הכל, סופו שאינו מגן על דבר", אמר אחד מגדולי הוגי הדעות הצבאיים בכל הזמנים, הגנרל הסיני סון צו. מומחי תעופה לא מעטים טוענים שכ-95 אחוזים מהנוסעים אינם מהווים כל איום, ולכן יש ליצור מערכת שונה של אבטחה שתתרכז אך ורק בחשודים ותתיר לכל השאר לעבור את הצ'ק אין באין מפריע. בין היתר, מוצע ליצור פרופילים פסיכולוגיים שיצביעו על התנהגות חשודה ולהפעיל מערכות בדיקה אלקטרוניות מתקדמות ולא פולשניות, בצד אמצעים טכנולוגיים נוספים.

מול הטענות הרווחות מוצע להרהר גם במשפט הבא, שנאמר על ידי טייס אמריקני בחברת יו.אס. איירווייז: "בעקבות 11 בספטמבר העניין הוא הגנה על התשתית", אמר הטייס, מארק בורמן, "היום, אם הקפטן מאבד את השליטה על המטוס - מטוסי חיל האוויר רשאים לירות ולהפיל אותו כדי להגן על התשתית". כשחושבים על זה, השעה המבוזבזת בשדה התעופה נראית קצת פחות מעצבנת, לא?

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully