נמר פרסי, אחד מתתי-המין המוכרים של הנמר, מצוי היום בסכנת הכחדה, ולפי הערכות נותרו רק כ-1,300 פרטים בטבע (בעיקר בקווקז ובצפון איראן) ועוד כ-70 פרטים החיים בשבי.
הנמר פרסי, כהה יותר מרוב תתי-המין של הנמר, ולעתים אף שחור (עם חברבורות שניתן להבחין בהן רק מקרוב). אורכו 120-150 ס"מ ומשקלו 40-70 ק"ג. לנמר זה ניבים ארוכים ביחס לשאר תתי-המין של הנמר, ואורכם עשוי להגיע עד 4 ס"מ. חלק ניכר מן הניב מצוי בתוך הגולגולת.
מזונו כולל מגוון רחב של בעלי חיים, כולל איילים, חזירים, קופי מקוק, צבאים הודיים, עופות, זוחלים, אנטילופות, מכרסמים, תאואים צעירים, פרות, עזים וכבשים.
שיטת הציד העיקרית היא מארבים ליליים, תקיפה בריצה מהירה (המגיעה עד כ-60 קמ"ש) וקפיצה על הטרף (עד לגובה של 5.5 מטרים) ונשיכת מוות ממיתה בצוואר.
הנמר הפרסי הוא טריטוריאלי וסוליטארי. קשרים בין זכרים ונקבות נוצרים בעונת הרבייה בלבד. בתום פרק זמן זה ואחר ההזדווגות, נפרד הזכר מן הנקבה והיא נשארת לטפל לבדה בצאצאים. עונת ההמלטה של הנמר היא בקיץ. ההיריון נמשך כ-3 חודשים ובסופו ממליטה הנקבה אחד עד 4 גורים במאורת מסתור. הגורים פוקחים עיניהם כעבור שבוע ובכל אותם ימים נשארת עימם האם. כעבור מספר ימים היא מחדשת את פעילות הציד. בחודשי חייהם הראשונים, הגורים יועברו ממקום מסתור אחד למשנהו כדי לגונן עליהם מפני אויבים. תקופת ההנקה היא כ-3 חודשים וזמן מה לאחר מכן, מתלווים הגורים אל האם בעת יציאתה לציד.
שיטת הציד נלמדת על ידי צפייה. בתחילה צופים הנמרים הצעירים באמם, אחר מקבלים ממנה חיה שפצעה בעבורם ותפקידם בפעם הזו מסתכם בהריגתה ולבסוף מורשים הם לרדוף בעצמם אחר הטרף. בגיל 15-20 חודשים הם כבר גדולים מספיק ויוצאים לדרך עצמאית בשטח ללא אימם. בעונה לאחר מכן, כבר יהיו בוגרים מינית ויוכלו להקים דור חדש של צאצאים.
