הסרגלים של הכנרת

השבוע, כמה שנים לאחר שמחשבים וחיישנים החלו למדוד את מפלס המים בימה הלאומית, נפגשו ארבעה מהמודדים המיתולוגיים של ישראל. הם זוכרים את החורפים הגשומים, את יריות הצלפים הסורים לפני ששת הימים ואת הפגישות החשאיות עם קצינים ירדנים על גדות הירמוך

ערן נבון

שמעון משקל אומר שהסופר סמי מיכאל הציל את המשפחה שלו ועשה לו שלום בית. "סמי מיכאל היה הידרולוג ואני הייתי מודד, ונסענו יום שישי אחד לעבוד, מדדנו גאויות בנחלים בגליל, היה לנו מוסר עבודה גבוה ופתאום ראינו שכבר מזמן נכנסה השבת ואנחנו עוד לא בבית. אשתי הלכה עצבנית עם הילדים לחברים, ואני מצאתי בית ריק. הזעקתי את סמי, שהיה אז בקיבוץ אלומות, ואמרתי לו שישכנע אותה שלא בגדתי בה, שבאמת עבדנו. סמי הגיע, דיבר על ליבה ושיכנע אותה שבאמת הייתי בעבודה ולא התפרפרתי, ורק ככה היא הסכימה לחזור הביתה", מספר משקל בחצי חיוך.

ביום שלישי האחרון, משקל ועמרן, וגם רבקה ושולי חן, אלה שבשפת העם נקראים המודדים של הכנרת והם מכנים עצמם "פרשי המים", התכנסו, אולי בפעם האחרונה, ליד הסרגל המיתולוגי בימה הלאומית. האגם היה שקט, נמוך ועצוב, ואישה אחת שנסחפה עם הזרם עד לסרגל הישן והמחליד אמרה לשולי שאולי אפשר כבר להוציא את המוט הזה לגמלאות.

טוב לדעת (מקודם)

בשל ביקוש גובר לטיפול יעיל בכאב: בי-קיור לייזר במבצע

לכתבה המלאה
"המדידה האלקטרונית כבר שולטת בעולם". עמרן, משקל, להב וחן (צילום: מערכת וואלה!, דיפולט)

משקל, כבר בן 80, הסתער ראשון ונכנס עם הבגדים, רבקה עוד היססה קצת ורק עמרן הוותיק אמר שכל יום הוא מתגעגע למדידות האלה ולעניין הזה, שפעם כל טבריה ידעה שהוא אחראי למצב הרוח הלאומי של מדינה שלמה.

זוהי סוף עונת המודדים עכשיו. החיישנים המדויקים והמחשב החליפו את ההון האנושי, הם אלה שיאותתו לנו בכל רגע נתון כמה מים אין לנו. "משום כך אנו עצובים", אומר משקל בשיר מיוחד שכתב, "היום יש טכנולוגיה חדשה, הלך לנו סרט המדידה. פנקס שדה עבר זמנו כבר מן הסתם, המדידה האלקטרונית כבר שולטת בעולם".

תחת אש סורית

פעם זה היה אחרת. את מפלס הכנרת התחילו למדוד בשנת 1926. היו באים עם מד זרם מחובר לסרגל, ומתחתם היה טורפדו שהיה מייצב את המכשיר במים מפני הגלים והזרמים החזקים. המהנדס מישה פקטורי נחשב עד היום למודד המיתולוגי של הכנרת. פקטורי קיבל את משקל לעבודה באמצע שנות ה?50 אחרי ששמע שהוא מבין בבניית תחנות מדידה. "מישה בא מרוסיה והיה איש אמיץ. לפני מלחמת ששת הימים, למדוד מים היה ממש סכנה. היינו נוסעים יחד למדוד נחלים בגליל, וצלפים סורים היו עומדים מעלינו. פחד אלוהים. לא היה לי נעים להגיד לו שאני מפחד כי אני עברתי את מלחמת השחרור, אז מה אני עושה פתאום במכנסיים מאיזו מדידה על הגבול", מספר משקל.

ביום אחד חם ולח במיוחד ביוני 1957 נסעו פקטורי ומשקל בג'יפ שלהם להקים תחנת מדידה בערוץ הירדן. "הגענו לירדן ההררי, על גבול סוריה. לקחנו דגימות מים ופתאום ירו עלינו", נזכר משקל. "מישה חטף כדור בבטן מצלף סורי. נשכבתי עליו, הוצאתי אותו בזחילה כל הדרך, ולא הפסיקו לירות עלינו. הוא נפצע קשה מאוד, טסתי איתו לבית החולים פוריה, ושם הוא מת".

משקל חזר לעבודה ואז הגיע הסופר סמי מיכאל, שבמהלך שנות ה?50 וה?60 היה הידרולוג, ושמו יצא לפניו בתחום. "סמי היה אגדה ממש", ממשיך משקל. "כל הזמן היה לו חם, אז בכל מדידה הוא קפץ למים. יום אחד נסענו בדרך הפטרולים ליד כפר סאלד, כדי למדוד מעיינות. פתאום שני חיילים סורים עמדו על הדרך ועצרו אותנו. זאת היתה אימה בלתי רגילה. הסתכלתי על סמי, שאלתי אותו מה עושים עכשיו, ואז החלטתי, יאללה - על החיים ועל המוות. או שהם חוטפים אותנו חיים עכשיו, או שהם יירו בנו. נתתי גז כמו משוגע, ופשוט ברחנו להם".

בשבע השנים האחרונות כמויות הגשם היו נמוכות משמעותית מכמויות המים הנצרכות (צילום: ShutterStock)

שלום עם הירדנים

החורף של 1969-1968 היה החורף הגשום ביותר ב?100 השנים האחרונות. אז גם נמדדה כמות המים המקסימלית שאותה יכולה להכיל הכנרת, מינוס 208.80 מ' מתחת לפני הים. צדיק עמרן (72), שהיה אז אחד המודדים הראשיים, נזכר איך יצא על הסירות עם משקל ורבקה להב לסכר דגניה, שאותו נאלצו לפתוח כדי שהמים יזרמו מהכנרת לכיוון ים המלח ולא יציפו את סביבות האגם.

שלושת המודדים הוותיקים הסתכלו השבוע בתמונה שלהם על סירה בסכר בחורף 69' והתרפקו על ימים שלא ישובו עוד. "איזה חורף זה היה. אגדי ממש. כל טבריה היתה עוצרת אותי ואומרת לי, הבאת לנו ברכה. הרגשתי על גג העולם", נזכר עמרן. "קשה לתפוס בימים הקשים של היום שאז לא הספקנו להוציא בקובים של מים את מה שנכנס מהנחלים השוצפים לכנרת. נלחמנו עם המים, רק בכיוון ההפוך. הכל היה אז הרבה יותר רומנטי, מלא קסם. גם הצריכה לא היתה כמו היום, ופעם גם חורף היה חורף".

רבקה להב (72) מטבריה היתה המודדת האחראית וגם המפייסת ומשכינת השלום. "עוד בשנות ה?80, הרבה לפני הסכם השלום עם ירדן, היינו מגיעים תחת אבטחה צבאית כבדה ובצורה די סודית למדוד את המים בירמוך עם הירדנים", מספרת רבקה. "הם היו באים איזה 15 חיילים וקצינים גבוהים, אנחנו היינו בקושי ארבעה. היה שם שולחן בטון מתחת לעץ ושם היינו מתיישבים איתם ועושים חאפלה. הם היו מסודרים. מביאים לבנה, קפה, תה מר עם כוסות קטנות, זיתים, פיתות, חומוס, הכל. אנחנו הבאנו קצת מנגו, אבוקדו, לפעמים מגש עם פולקה של עוף. אחרי זה היינו עושים מדידות בירמוך. הירדנים התלהבו ממני, אני הייתי שם האישה היחידה אז הם כל הזמן הזמינו אותי אליהם, שאלו אם אני נשואה, פינקו אותי עם פלאפל מיוחד, ריקודים סוערים, רצו שאני אתארח ואבקר אותם בירדן. אנחנו ניצלנו את זה. לפעמים היה קורה שבצד שלנו היה 100 קוב מים יותר, והם היו מתרגזים. אז הייתי באה, עושה להם קצת עיניים, אומרת להם, בואו נתפשר. נעשה חצי חצי במים, לא צריך להתרגז, הם היו מתרצים וככה היינו פותרים את כל הבעיות", היא מספרת.

עכשיו כבר לא משתמשים במדידה הידנית אלא עושים זאת עם חיישנים שמספקים נתונים מדויקים בכל רגע נתון (צילום: מערכת וואלה!, דיפולט)

הסלב של המודדים

מפלס הכנרת עמד שלשום על מינוס 213.22, שזה אומר שחסרים לאגם 4.42 מטרים. לדברי דובר רשות המים, אורי שור, רק באוגוסט האחרון ירד מפלס הכנרת ב?32 ס"מ. מפלס המינימום במדינת ישראל אי פעם נרשם בדצמבר 2001, אז עמדה הכנרת על מינוס 214.87. זה קרה אחרי שנות בצורת חריפות ביותר. האגם נראה שקט, עצוב וריק למדי. הכי רחוק שאפשר מחורף 1992, אז הטיילת של טבריה הוצפה בגלי ענק והיה צורך לפתוח את סכר דגניה. השמש קופחת סביב טבריה וחופי הכנרת, הלחות מעיקה מתמיד, בחוץ יותר מ?41 מעלות, ואפשר לספור את המתרחצים באגם כמעט על כף יד אחת.

בשבע השנים האחרונות כמויות הגשם היו נמוכות משמעותית מכמויות המים הנצרכות, מפלס הכנרת ירד וירד עד שהגיע מתחת לקווים האדומים התחתונים, כאלה שאם יורדים מתחתם כבר יש סכנה אמיתית לאיכות המים.

משקל, עמרן ולהב כבר יצאו לגמלאות, ועכשיו שולי חן (67) הוא המודד הכי מפורסם שנראה כאן, כי בעשר השנים האחרונות שהוא המודד הראשי ראו אותו אינספור פעמים אצל רפי רשף ושמעו אותו ברדיו אומר לנו כמה מים יש בכנרת.

"תמיד אמרתי את האמת, גם בימים קשים, אבל השארתי פתח לתקווה וציינתי שמחר יכול להיות טוב יותר אם יבוא איזה מבול, הנחלים יתמלאו והמים יגיעו לכנרת", מספר חן. "בכל יום אני קם בבית ביבנאל, מגיע אחרי קפה שחור בשבע בבוקר לכנרת, מודד שם בסרגל המפורסם את המפלס ואחרי זה יוצא לשאר המדידות בנחלים והמעיינות.

"היו ימים עצובים מאוד. לקחתי ללב כל סנטימטר שהכנרת ירדה. בחורף טוב הייתי ב'היי', לא הפסקתי לחייך, ובשנים בלי גשם הייתי ב'דאון'. כל סנטימטר היה בשבילי עולם שלם", הוא מספר.

עכשיו כבר לא משתמשים במדידה הידנית אלא עושים זאת עם חיישנים שמספקים נתונים מדויקים בכל רגע נתון, בלי קשר למזג האוויר וליכולת המודד להגיע לשטח. הקדמה חייבה זאת וחן מבין אך גם מבכה את העניין. אחד מעובדי המלון הסמוך מזהה את חן מגיע עם המודדים הוותיקים. "מה אתה עושה כאן? לא שיחררו אותך מזה?", הוא פונה אליו. אחר כך יספר: "שולי עדיין מגיע לקרוא את נתוני המחשב, אבל זה לא כמו פעם שהוא היה בא לסרגל. הוא יכול לספר לכם מה שהוא רוצה, אבל אני עד היום בטוח שמדי פעם בגלל הלב הטוב שלו הוא אמר לעם שיש יותר מים ממה שהיו באמת. בכל יום ראיתי איך הוא יורד למים, מודד עם המכשיר המיוחד שלו, ואחרי זה רואה אותו בטלוויזיה מדווח לאומה. אני בטוח שמדי פעם החליקו קצת למעלה את המפלס כדי שלא נתבאס". חן שומע את הדברים וצוחק. "אוי, הכנרת שלי. האהבה הגדולה שלי. תמיד אמרתי לה את האמת, תמיד דיווחתי לכולם מה באמת קורה אצלה, גם אם זה היה נורא עצוב".

כבר שעת ערב סביב הכנרת. המים באגם קצת יותר רוחשים ופעילים, להקת ציפורים נודדת מעל, החום הכבד מתחלף ביובש אופייני. רבקה, שולי, צדיק ושמעון יוצאים מהמים, רטובים עד הברכיים, ומתיישבים יחד. משקל מתעקש להקריא להם את השיר המיוחד שכתב. "היו ימים בהם טובי החיילים היו הפרשים / אנשים עזי נפש מלח הארץ. בחום, בקרה, ברוח ובגשם, הפרש הוא כל יכול, מתגבר על כל מכשול / אולי כבר לא צריך לצאת לשדה, גלים בלתי נראים יביאו אותות המים מן המרחקים. על כן, הרימו כוס לחיים, לפרשי המים!".

רבקה נותנת לו חיבוק אמיץ. שולי אומר לצדיק שצריך ללכת הביתה, ומחר כבר יבוא יום חדש על הכנרת.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully