*בת הזוג של מלחי סטודנטית, עובדת בעבודות מזדמנות ולא קבועות.
מה השינוי שהכי חשוב עבורך במאבק, שהכי יקל על חייך?
"עבדתי כטבח, וכשליח בהכנסה נוספת, רק כדי לגמור את החודש. לאחרונה המצב נהיה יותר קשה כי נשארתי רק שליח, וגם עכשיו המשכורת לא מספיקה ואני מחכה להצעות עבודה נוספות בתחום הטבחות.
המשכורת אינה קשורה למציאות, לא הגיונית. הכל תלוי אחד בשני, המשכורת היא מינימלית, המוצרים הבסיסיים עולים הרבה, ובתל אביב בכלל- רשתות המזון מתחילות את החשבון מ-80 שקלים, ומחיר הדיור כל הזמן מטפס. זה אבסורד.
חייתי באוסטרליה במשך שנה, הרווחתי 120 דולר ליום ואכלתי בכמה דולרים. כאן אני תושב ואזרח המדינה, ולא מסיים את החודש. אנחנו גם עושים צבא ושומרים על המדינה הזאת, וכל מה שאנו מבקשים הוא לחיות. וזו החוצפה. אני נולדתי וחייתי בתל אביב ואני לא מסוגל להתקיים בעיר הזו יותר. לא נתפס בעיניי שאני לא מסוגל לחיות בעיר שגדלתי בה.
אנחנו חיים ממינוס למינוס. היה לי אופנוע ומכרתי אותו כדי להחזיר חובות. במצב הנוכחי אני לא מרשה לעצמי להפריז בקניית בגדים; המצב לא אידיאלי עכשיו למותרות".
האם אתה תומך במאבק על יוקר המחייה?
"אני תומך במאבק, והלכתי לכל ההפגנות. המאבק מתנהל נכון והלוואי ונצליח להשפיע על הממשלה. אני לא יכול להרשות לעצמי כלום, גם לא ללמוד, אני אפילו לא חושב לקנות דירה - זה אפילו לא הגיוני בעינינו. אנחנו לא מבקשים הרבה- רק לחיות במדינה שלנו, שנולדנו בה, גדלנו בה, שירתנו אותה ואנחנו אוהבים אותה".