פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      חולמים על ימי הסולטן

      יחסי ישראל-טורקיה ספגו אתמול מהלומה נוספת. הטורקים מממשים איומים, וכבר יש אצלנו כאלה שממהרים להצטער על ההתנצלות שלא היתה. המצטערים יכולים להתנחם בעובדה שהתנצלות ישראלית רק היתה דוחה את זימונה אתמול של סגנית השגריר אלה אפק. טורקיה, כבר כתבו ביום ראשון, אינה רוצה להתפייס - היא רוצה להשפיל. יש כמה אזרחים ישראלים שנחתו אתמול באיסטנבול ויוכלו להעיד.

      ראש הממשלה רג'יפ טאיפ ארדואן, עם שר החוץ שלו אחמט דבוטוגלו, יכול "לזקוף לזכותו" את ההידרדרות ביחסים. הוא הצליח לחבל בקשר באותה מיומנות שבה שיקם את הכלכלה הטורקית. יחי האיזון.

      "איני רואה הבדל בין ישראל לארגון טרור", כך צוטט ארדואן. אגב, את הדברים הוא לא אמר בדאבוס לפני הנשיא שמעון פרס ב-2009, עת החל במסע ההשתלחות שלו נגד ישראל ללא כל מעצורים. הוא אמר אותם כבר במאי 2004, עוד כשהיה ראש ממשלה טרי ומתח ביקורת קשה על פעילות צה"ל ברפיח. ארדואן דווקא מבין דבר או שניים בטרור. הוא כל כך מבין עד שהוא יודע אפילו להבחין בין ארגון ה-PKK שאותו יש להכות, לבין ארגון חמאס שעליו יש להגן.

      כבוד לאומי

      לאלה הסבורים כי ישראל היתה צריכה להתנצל גם על חשבון נטילת סיכון, צריך להזכיר שקיים גם מושג כזה שנקרא כבוד לאומי. במזרח התיכון יש לו משמעות מיוחדת.

      אלה שקראו להתנצלות של ישראל כנראה לא קוראים נכון את המפה האזורית. מה לעשות, הזמנים אינם טובים. מברית הפריפריה ההיסטורית של בן-גוריון נותרה ברית הבריונים. שתי מעצמות-על היסטוריות, פרס והאימפריה העות'מאנית (איראן וטורקיה), החליטו לעשות בשנים האחרונות שרירים על חשבוננו.

      שתיהן, אגב, משלבות היום דת (האחת שיעית קיצונית והשנייה סונית) עם נוסטלגיה לימי היותן אימפריה היסטורית. לשתיהן, אגב, יש שאיפות להנהיג מחדש את העולם הערבי. שתיהן, אגב, דוחות את העימות ביניהן לתאריך מאוחר יותר. ישראל מאפשרת להן אפילו לפלרטט זו עם זו. בכלל, מה היו עושות כל המדינות האלה באזור אם לא היינו קיימים?

      היו זמנים שהטורקים שלטו בשטחים רבים, ביבשה ובים. היה להם אפילו את "השער הנשגב" או "השער העליון", שהיה כינוי למנגנון השלטוני של האימפריה העות'מאנית ששימש בעיקר בשיח דיפלומטי.

      צריך להזכיר לארדואן שדווקא בתקופת הסולטן היה משרד החוץ דאז עושה שימוש בדיפלומטים יהודים שידעו לדבר את שפת האירופאים. הסולטן היה כה בטוח בעצמו עד שלא נזקק כלל ללימוד תרבות האחר, בזמן שביבשת אירופה כבר למדו אוריינטליזם.

      חבל שארדואן בוחר ללכת קדימה עם הפנים לאחור. חבל גם שבשעה שאירופה סוגרת בפני טורקיה את הדלת, ישראל משלמת את המחיר.