המתמחים: היכן האחריות החברתית?

המאבק העממי למען צדק חברתי ולמען תחיית מדינת הרווחה מציב חלופה ערכית לתרבות הג'ונגל המובילה את החברה הישראלית זה שנות דור. החלופה המוצבת היא של אחריות חברתית, סולידריות, ערבות הדדית, אכפתיות, חברות. אבל האחריות אינה רק של הממשלה, אלא גם של האזרחים. אם המאבק החברתי יתמקד רק במדינה ולא יחולל שינוי עמוק בתרבות החברתית של ישראל, לא תהיה זו מהפכה אמיתית.

שפת הג'ונגל אינה רק שפתם של טייקונים. זו תרבות הקיימת בכל רובדי החברה - בפוליטיקה, בתקשורת, בעסקים, בחברה האזרחית, בקהילה, במשפחה. גם יחסי עבודה עלולים להתנהל בשיטת הג'ונגל, ולא רק באשמת המעסיקים - גם עובדים עלולים להשליט ג'ונגל.

מאבק הרופאים שהוביל ד"ר אידלמן זכה לתמיכת ציבור החולים חרף סבלו. המאבק הזה הסתיים בהישגים גדולים. במידה רבה בזכות הרוח הגבית של הציבור. המאבק הביא להסכם המחולל צדק רפואי בישראל - חיזוק הרפואה הציבורית, שיפור משמעותי בשכר הרופאים, תוספת של 1,000 תקנים, תיקון תנאי ההעסקה המחפירים של הרופאים. אחד הביטויים הבולטים של עשיית הצדק הרפואי הוא שבהסכם שהושג ניתנה עדיפות לפריפריה על המרכז. נכון, השובתים לא השיגו את כל מבוקשם, אך הישגיהם עצומים.

לעומת זאת, מאבק המתמחים נגד ההסדר הוא כמעט הפקרות חברתית. זהו מאבק כוחני ואלים של שבירת כלים, מאבק עם מבט צר על אינטרסים צרים ועם היעדר אחריות כלפי הציבור וכלפי החולים. זהו מאבק קצר רואי שעלול לשבור את העבודה המאורגנת בישראל, שהיא הבסיס המרכזי לכל הישגי העובדים. מי ירצה בעתיד לנהל מו"מ עם הנציגות הנבחרת של העובדים אם יידע שסיכום איתה אינו סיכום? ונניח שהממשלה תסכים לפתוח את ההסכם ולנהל מו"מ עם המתמחים - מי יערוב לה שהסכם עימם לא יהיה פתח למאבק קיצוני יותר של קבוצה מיליטנטית יותר?

הרופאים המתפטרים מצדיקים את מעשיהם בעקרונות חופש העיסוק. חופש העיסוק הוא דבר חשוב, ובשיח הזכויות הליברלי הוא עומד מעל לכל. אולם בתוך שיח של אחריות וצדק חברתי, המחויבות של הרופאים לבריאות הציבור אינה נופלת מזכותם להתפטר.

התערבות משפטית ביחסי עבודה אינה רצויה, אך לעיתים היא בלתי נמנעת. בדיוק כמו שיש מקום להתערבות המדינה בכלכלה, כך גם על המדינה למנוע אנרכיה חברתית, ולשם כך קיים בית הדין לעבודה. בית הדין הזה פסל את "הזכות הקדושה" של 1,000 מתמחים לנטוש באחת את משמרתם. הוא הגן על החברה הישראלית מפני בריונות.

על המתמחים להודות לבית הדין לעבודה שהציב להם סולם לירידה מן העץ הגבוה שעליו טיפסו. עליהם לקבל את ההסכם שנציגיהם הנבחרים והמוסמכים השיגו, ובעתיד להיאבק בדרך דמוקרטית ואחראית לתיקון הטעון תיקון.