פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      הכבוד ניצח, המדינה הפסידה

      ועדת פאלמר לא גילתה מה שלא ידענו. על המאווי מרמרה היתה קבוצה שהגיעה כדי להתעמת, באלימות, עם חיילי צה"ל. כל הנוסעים האחרים לא התכוונו לעסוק באלימות. ישראל היתה מוכנה היטב למלחמה הקודמת ולא נערכה לאפשרות שהתרחשה. במצב של חולשה וחשש השתמשו החיילים בנשקם, וכך נהרגו תשעה אנשים, שאינם רשאים להיקרא "פעילי שלום" מכל סוג שהוא. ממשלת טורקיה לא רצתה באלימות הזו, וניסתה להניא את הקבוצה מלעשות זאת, אך קצרה ידה. לישראל היתה רשות לבדוק אם מי שמתכוונים להיכנס למים הטריטוריאליים שלה באים עם נשק, וכל העניין צריך היה להסתיים בהבעת צער ובפיצויים.

      ממשלת ישראל החליטה למנות את עו"ד יוסי צ'חנובר כנציגה לוועדת פאלמר שהקים מזכ"ל האו"ם לבדיקת הפרשה. אני מודה ששמחתי מאוד. קודם כל - שיתוף פעולה עם האו"ם התברר כדבר רצוי. שנית - צ'חנובר הוא פותר בעיות, ומי שממנה אותו אינו עושה זאת כדי להתחמק מפתרון או כדי לדחותו. צ'חנובר הוא שילוב מיוחד של משפטן ודיפלומט, מנוסה מאין כמותו, איש חכם. חשבתי לתומי, שהמחנה הפרגמטי ניצח בממשלה, ושמישהו סוף סוף הבין שטורקיה חשובה לנו מאוד. גם אם איננו אוהבים את נאומיו של ארדואן ראש הממשלה הטורקי, וגם אם אנחנו משוכנעים לגמרי שהתנהגותנו בפרשת המשט היתה ללא דופי, יש רגע שבו מדינה שוקלת מה יקר לה יותר - קשר מדיני, ביטחוני וכלכלי עם מדינה מוסלמית גדולה מאוד שיש לה השפעה גוברת והולכת במזרח התיכון, או עמידה על האמת כפי שהיא נראית בעיניה, ועל מה שהיא מפרשת ככבודה הלאומי.

      כששני הצדדים רוצים פיתרון

      צ'חנובר עשה את העבודה. רוב המאמץ היה למצוא נוסחאות ששני הצדדים יוכלו לחיות עימן. הרי מי שבקי בחוכמת המילים יוכל תמיד למצוא משפטים שייראו כהתנצלות בעיני מי שירצה בכך והבעת צער בעיני האחר. העניין הכספי הוא הסעיף הזול ביותר בסיפורנו, ולכן כאן היתה ההסכמה קלה יותר. ובאשר לסגר הימי - תמיד אפשר להזמין משקיפים נוספים ולפתור בכך את הבעיה. כמו בהסכמים מסחריים, כמו בהסכמי שלום - אם שני הצדדים רוצים באמת להגיע לפתרון, הם מוצאים את הדרך אליו. ואם מישהו מהם אינו רוצה בכך, ובוודאי אם שניהם אינם רוצים בכך - הדרך לקרע ידועה ומובטחת.

      אלא שאז נכנסו לתמונה השרים הדואגים לכבודנו הלאומי, כשברור להם מראש כי הציבור - כמו כל ציבור בעולם - יעניק להם רוח גבית. שיגורו של השר משה (בוגי) יעלון לקיים מו"מ מחודש על הנוסח הראוי, נוסח שימנע את הצורך בפרסום ועדת פאלמר ויאפשר חזרה ליחסים נורמליים עם טורקיה, לא היה שגיאה. מי ששלח את צ'חנובר ידע בדיוק מה הוא יוכל להביא, ומי ששלח את יעלון ידע היטב עם מה ישוב באמתחתו.

      היה זה ניצחון של דורשי הכבוד הלאומי על פני מי שניסו לממש את האינטרס הלאומי. אבל אם כך הוא הדבר, אני שואל את עצמי, מדוע היה צורך לשלוח לוועדה את צ'חנובר? אני מניח שאחרי שהתבזה, הוא לא ימהר להסכים לנקות אחרי מעשי הממשלה בפרשה הבאה.