פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      לא גומרים את החודש: עובדת סוציאלית

      המחאה על יוקר המחיה מאגדת אזרחים רבים, ממקצועות ומעמדות שונים. פרויקט מיוחד של וואלה! חדשות יצא לברר כמה קשה לרופאים, מורים ונהגי מוניות לאזן בין ההכנסות וההוצאות החודשיות

      משלח יד (שי מכלוף)

      מה השינוי שהכי חשוב עבורך במאבק, שהכי יקל על חייך?

      "אם תהיה פה מדינת רווחה שמעניקה רשת ביטחון בסיסית לכל התושבים, זה מה שיקל על חיי ועל חיי האנשים סביבי, בפרט המטופלים שלנו. צריך לדאוג דאגה לכל הזכויות החברתית - חינוך, בריאות, תעסוקה, דיור ורווחה.

      בבריאות- לכל ביקור לרופא צריך שלם 21 ש"ח וזה יכול להצטבר למאות שקלים בשנה. בשביל שירותים רבים שנחשבים היום בסיסיים בטיפול בבעיות רפואיות נפוצות יחסית - צריך ביטוחים משלימים שעולים כסף; זה עושה את הרפואה הציבורית שלנו ללא ציבורית, וכל אזרח נאלץ לשלם ואת הטיפול הרפואי בכוחות עצמו. בדומה למאבק העובדים הסוציאליים, מה שיפה במאבק הרופאים הוא שהם דואגים לאיכות השירות שהם נותנים ולא רק למשכורת שלהם. הרופאים מתעקשים לא לעבוד בעייפות ובלי יותר תורנויות, ושיהיו מספיק רופאים למתן טיפול ראוי. כך יישארו רופאים מנוסים עם שם טוב במערכת הבריאות הציבורית.

      הייתי שמחה גם אם היו אפשרויות לדיור בר השגה, ורמות שונות של סיוע מהמדינה לבעלי הכנסות שונות. המחיר חייב להיות הגיוני ביחס להכנסות. גם בנושא תעסוקה, מהעבודה שלי אני רואה הרבה לקוחות רווחה שרוצים לצאת לעבוד אך נתקלים בכל מיני מחסומים: אמהות חד הוריות, לדוגמא, מקבלות מזונות מביטוח לאומי וחלקן לא יכולות לצאת לעבוד. גם במקרים אחרים בהם יש רוויון במשק, נאלצים בעלי מקצוע לצאת לעבוד בדברים אחרים, והעזרה לא מסייעת בהקצאת משאבים להסבות מקצועיות.

      בתחום הרווחה – ייבוש התקציבים, והפרטת השירותים החברתיים לעמותות וארגונים פרטייים משמרים מעגל של מצוקה, וללשכות הרווחה אין משאבים ואמצעים להתמודדות".

      האם את תומכת במאבק על יוקר המחייה?

      "אני תומכת נלהבת במאבק, והייתי ברוב ההפגנות. המאבק התחיל יפה, מחבורה של צעירים כמו בכל העולם, ואחר כך הצטרפו לזה מחאות משלימות.

      חלק מהאנשים שהצטרפו למחאה לא בהכרח תומכים באותה מטרה, ומצד אחד זה טוב - כי אם יש הרבה נושאים שעולים אז זה אומר שיש פה צורך בשינוי אמיתי של סדר עדיפויות ובקביעת מדיניות שהיא מדיניות רווחה ולא שוק חופשי. מצד שני- צריך להיזהר מפילוג בתוך המאבק הזה, כי ברגע שהוא יקבל אופי אחד על פני האחרים אז לא השגנו בזה כלום.

      מאבק כזה לא קורה תוך חודש חודשיים; עצם הקיום של המחאה וההתרחבות שלה ממשיכה לסחוף עוד ועוד אנשים, וסביר שמצעי המפלגות ישתנו בבחירות הבאות; הדגש יהיה על מדיניות כלכלית כזו או אחרת. גם אם יחליטו שסוגרים את המאהלים זה לא אומר שהמאבק נפסק כי הוא ימשיך באמצעים אחרים - תעמולה חברתית, פייסבוק, שיחות סלון פשוטות. זו צריכה להיות הגישה".