עדיין אין סיבה להפסיק למחות

המחאה חייבת להמשיך עד שתביא את ההישג הגדול מכל - קבירת האידיאולוגיה של כלכלת השוק. הפוטנציאל הגדול הטמון במחאה טרם מומש. בערי הפריפריה ובמרכז עדיין לא הוציאו את מיליון האיש לרחובות (זה יקרה בשבת הקרובה). הפגנת מחאה אדירה שכזאת תתמוך ביצירת הסדרים כלכליים, חברתיים ופוליטיים חדשים בחברה הישראלית.

מבחינתנו, כל עוד לוועדת טרכטנברג אין יכולת להביא להרחבה של מסגרת התקציב, אין בה טעם. תקציב המדינה הוא הדרך שבה יכולה הממשלה להילחם בפערים ובעוני שהמשק והכלכלה מייצרים. מערכות החינוך, הרווחה והבריאות נמצאות במשבר עמוק מכיוון שהוצאות המדינה בתחומים אלה קוצצו בממשלות האחרונות בצורה ניכרת. אפשר וצריך להגדיל את המיסוי על העשירים ועל המגזר העסקי (המיליארדר וורן באפט בארה"ב ו-16 אילי הון מקומיים בצרפת הציעו להגדיל את המיסים המוטלים על העשירים בארצותיהם). לכן על הממשלה לסגת משלושת העקרונות שלה: הורדת מיסים, תקציב 2012, שכבר סגור, והקטנת משקל הממשלה במשק.

כתב המינוי של טרכטנברג מצהיר שהוועדה לא באה לשאת ולתת. להפך, היא קיבלה מנדט רק לשמוע רעיונות. לכן החשש הוא שמשרד האוצר ידאג לקחת מההמלצות מה שמתאים לו ולמסמס כל שינוי רציני בסטטוס קוו. כדי שלתהליך תהיה משמעות, על ועדת טרכטנברג היה לבוא לדיאלוג ללא תנאים מוקדמים. לכן טרכטנברג קיבל מנדט מצומצם מדי.

ועדת טרכטנברג יכולה להביא מסקנות מצוינות, שיהדהדו את רצון העם התלוי בין המעמד הבינוני למעמד הנמוך. אך כשהוועדה תבוא ותעמוד לפני הממשלה, אף אחד לא מבטיח לנו שההמלצות ייושמו בשטח. לא רק זה, אלא שאחרי פרסום ההמלצות יכולה הממשלה לפעול לפי דו"ח מטעמה. המחאה תבטיח את המעקב רגע אחר רגע, עד שנדע כי לא קרו פאשלות בדרך לשינוי חברתי.

ועדת טרכטנברג חסרה סמכות ויעדים. אין לה מבט היסטורי על השאלה כיצד התרחבו הפערים בישראל ומהי האחריות של ממשלות ישראל, של פקידי הציבור ושל המדיניות הכלכלית והפוליטית לעוני, להחלשת הציבור בידי כוחות "השוק" ולהפקרתו.

אנו חיים בעולם של ספינים, תקשורת קנויה בידי אינטרסים מסחריים וממשלתיים וציבור שנע בחוסר אמון משווע לפוליטיקה. כדי לתקן את התהום שנפערה בין הממשלה לעם חייבים להחזיק חזק במחאה. כרגע, עם פרסום דרישות ההנהגה של המחאה, אפשר לראות רעיונות מעולים שנוסו בעולם ויכולים לצמצם את הפערים החברתיים, אך יישומם המלא על ידי המערכת הפוליטית, תוך כדי גיבוי הנציגים בכנסת, מחייב הפגנות בלתי פוסקות. המחאה היא הכלי שבזכותו אנו נפקח על המניפולציות ועל המילים הריקות של הפוליטיקה. הפגנת המיליון הקרובה היא ההיסטוריה האמיתית של ישראל, ובמוצ"ש נפגין אחדות שתדרוש פוליטיקה חדשה.