כשיפעת שלחה את בתה הראשונה שירה לגן היא חששה מהמעבר, אבל לא שיערה שהקליטה תהיה כל כך קשה. "שירה נכנסה לגן בגיל שנתיים, ילדה חברותית, סקרנית וצחקנית. בימים הראשונים היא גילתה עניין בסביבה החדשה, אבל אז באה הנפילה. במשך כחודש היא בכתה כל בוקר, ובמשך היום סירבה להשתתף בפעילויות ומיעטה לשחק".
ההתנהגות של שירה אינה יוצאת דופן. אמנם יש ילדים שאחרי כמה ימים מתאקלמים יפה וכעבור שבוע נפרדים מההורים בנשיקה ונפנוף, אבל יש ילדים שדווקא הימים הראשונים עוברים עליהם בקלות והמשבר מגיע רק כעבור שבוע-שבועיים. כשרוב הילדים מגיעים בבוקר ופונים במהרה לפינות המשחק והילד שלכם ממרר בבכי זו בהחלט התמודדות לא קלה. אז איך מתגברים? אנשי מקצוע טוענים שהכלל הראשון הוא לסמוך על הגננת שבידיה הפקדתם את ילדיכם.
"ככל שההורים סומכים יותר על המסגרת, יעבור לילד מסר משמעותי של ביטחון, והוא משודר לילד החל מנתינת היד הראשונה בדרך לגן", מציינת צאלה מיינרט, ראש תחום הורות ומשפחה, המרכז להורות ומשפחה - סמינר הקיבוצים. מיינרט מדגישה שרמת הביטחון של ההורים בצוות החינוכי משפיעה באופן דרמטי על מהלך הקליטה, ולכן יש משמעות מאוד גדולה בבחירת הגן. ד"ר עדה בקר, יועצת חינוכית-התפתחותית לגיל הרך, מנסחת זאת בצורה חד משמעית: "יש לסמוך על הגננת ולהיענות לה, אם לא סומכים עליה, לא צריך לשלוח את הילד לגן הזה".
במקרה של יפעת, שבתה חוותה קליטה קשה מהממוצע, אכן היה מרכיב חזק של ביטחון בצוות, ולמרות ההרגשה שהיא עושה לבתה עוול, בחרה להקשיב לגננת: "זו היתה פעם ראשונה שהכנסתי ילד לגן, ולבי נשבר כל בוקר, אבל ידעתי שלגננת יש ניסיון רב והאמנתי שהיא יודעת מה נכון. בסופו של דבר שירה נקשרה לאחת המטפלות שהקדישה לה הרבה תשומת לב וידיים, וכעבור כמה שבועות נפתחה והשתלבה מצוין".
מיינרט מוסיפה שיש גם משמעות לאופן בו ההורה תופס את הילד מבחינת בשלות ומוכנות: "לעובדה שמייחסים לילד כוחות או היעדר כוחות ואיך בוחרים להתנהג אליו כמסכן שנשאר בגן או אחרת, יש תפקיד מהותי בהסתגלותו הקלה לגן". דר' בקר מוסיפה שבגילאים המוקדמים יצירת קשר טוב עם מטפלת בגן, כמו שהיה במקרה של שירה, אכן מקלה על ההסתגלות: "חשוב שהילד ייצור קשר עם דמות מסוימת בגן, שתעניק לו ביטחון".
טקס פרידה קבוע
ילדים רבים חווים קשיי הסתגלות לגן דווקא כעבור כמה ימים "כשנופל להם האסימון". בהתחלה הסביבה החדשה מרתקת אותם והם מתלהבים מהמשחקים החדשים ומהחצר, אבל אז כשהם קולטים את המסר שאמא ואבא הולכים והם נשארים במקום החדש לבד הם חשים מצוקה.
מה עושים כשהילד נתלה בבכי על הרגל של ההורה ומסרב להיפרד?
"התנהגות כזו אופיינית ואכן לאו דווקא להתחלה. זה קשה ומשדר איזושהי מצוקה. כמובן שלא צריך לתלוש את הילד בכוח וללכת אבל לא צריך גם לקחת אותה קשה מדי. כדי להתמודד זה עוזר ליצור טקס קבוע סביב הפרידה, כמו לפני השינה, שמסתיים בכך שההורה אומר לילד בקול אמפטי ואסרטיבי שעכשיו הוא הולך והוא יחזור לקחת אותו בצהריים", מציעה מיינרט.
למי קשה יותר להיפרד לילד או לכם?
ד"ר בקר ערכה תצפיות על עשרות פעוטות בגני ילדים, ומציינת בהקשר זה שמנסיונה שהות ממושכת של הורים בגן אינה יעילה אחרי מה שהגננת מציעה כזמן סביר: "בשלב מסוים נוכחות ההורה מעמיסה על הילד, והקושי להיפרד הוא יותר של ההורה מאשר של הילד". בקר מציעה טיפ מעניין בהקשר של פרידה קלה: "עדיף שאבא ייפרד ולא אמא. ראיתי שאבות מתקשקשים פחות עם הגננת, משדרים יותר ביטחון ומעבירים טוב יותר לילד מסר שהכל תקין".
היטיבו לנסח זאת הילי כוכבי ועמירם רביב בספרם "המדריך הישראלי להורים: "לעתים מאחורי קשיי הפרידה של הילד מסתתרים למעשה קשיי הפרידה של ההורה... לילדים צעירים יש חיישנים מצוינים לתחושות של הוריהם, ובאופן לא מודע ילדכם עשוי לכוון את התנהגותו כך ש"תתאים" לציפיותיכם הנסתרות".
חגית, גננת לילדים בגילאי 1-3, מציינת שבכל תחילת שנה יש כמה הורים שמתעקשים להישאר בגן מעבר להמלצתה: "הם מתכוונים לטוב ולא רוצים להשאיר ילד בוכה ועצוב, אבל בפועל מקשים על כולם. קורה הרבה שילד עושה הצגה להורים, בוכה בכי קורע לב, אבל ברגע שההורה יוצא מהדלת, הוא מפסיק לבכות ומתחיל לשחק, ואז ההורה לא מאמין. יש גם את ההורים שכבר נפרדים, אבל שומעים מעבר לדלת שהילד ממשיך לבכות, וחוזרים".
בכל מקרה ההמלצה הגורפת היא לזרום עם השיטה אותה מובילה הגננת ולזכור שהסתגלות היא תהליך ויש לתת לה את הזמן שלה.
כך תסייעו לקליטה קלה בגן
הורים שעוברים בימים אלה חבלי קליטה עם ילדיהם יוכלו לשאוב כוחות והכוונה מהטיפים שמספקת צאלה מיינרט:
בחן את עצמך: לפני שאתם שוקעים בילד ובמצוקה שלו חשוב שתשאלו את עצמכם איך אתם מרגישים לגבי השינוי במסגרת החינוכית ותהיו מודעים יותר לדברים מהם אתם חרדים ועמם אתם שלמים במסגרת המעבר.
הסוד הוא הבחירה: זה נשמע טריוויאלי, אבל הכי חשוב שתבחרו את המסגרת החינוכית שתסב לכם הכי הרבה שקט. הרבה פעמים בוחרים פעוטון או גן יותר משיקולים טכניים כמו נוחות וקרבה לבית, ואז מתמלאים רגשות אשם ומתקשים להשלים עם הבחירה. זיכרו שילדים חשים הכל, וחוסר הביטחון שלכם עובר אליהם.
זירמו עם הגישה של הגן והתמידו בה: אם הגננת מבקשת שהילד לא יבוא לגן עם צעצועים מהבית או שקית אוכל, כבדו את הבקשה גם אם זה מקל על קשיי הפרידה בבוקר.
כל ילד והאופי שלו: שינויים מעוררים קשת רחבה של תגובות וכל ילד מתמודד אחרת. זיכרו שזה לגיטימי ותנו לזה מקום.
בססו קשר טוב עם הצוות החינוכי: כשהקשר עם הגננת והמטפלות מבוסס על יחסי אמון, זה תמיד יפעל לטובת הילד.
אל תשוו: אם זה לא הילד הראשון שאתם מכניסים למסגרת, אל תשוו אותו לאחיו. לכל ילד יש האישיות שלו ולעתים הילדים נכנסים למסגרת בגילאים שונים, מה שמשנה את התמונה.
ילדים הם סתגלתניים: לילדים יש נטייה להכיר מקומות וילדים חדשים. גם ילד שלוקח לו זמן ממושך יותר להתרגל, בדרך כלל קשיי הפרידה יסתיימו כעבור שבועיים-חודש. רוב הילדים נקלטים היטב בגני הילדים ומפיקים רבות מהשהות בו.
חשוב לציין שאם מבחינים בהתנהגות קיצונית ויש תגובות שלא עוברות תוך זמן סביר, יש לבדוק לעומק את המתרחש בגן, ובמידת הצורך להיעזר באנשי מקצוע.
לפרויקט המיוחד: חזרה ללימודים
(צילומים: shutterstock)