צריך לקוות בכל לב שנפלו טעויות רבות בכתב האישום נגד מרגלית צנעני. לא רק מפני שהיתה אהובת הקהל וזוכרים לה חסד נעורים, אלא מפני שאם יש ממש בטענות נגדה, כי אז הארץ נגועה לעומקה ולרוחבה ולאורכה בזחילה מתקדמת של עולם הפשע אל לב החברה הישראלית.
פרשות כאלה נפתחות בדרך כלל בקול ענות זעקה של החברים הטובים. "לא יכול להיות... אני מכיר אותה כמו את כף ידי, וזה לא היא... הרי רצתה רק לעשות טוב לקהל". לפי זה "המשטרה מטומטמת... כיצד אינה מבינה? זו הטרדה עדתית". אך המשטרה לא טמנה פח לרגליה של מרגול, כפי שלא עשתה כן בדרך כלל לעבריינים שנחשדו בעבר.
כחולי המדים לא חיפשו אותה. הם הגיעו אליה כמעט בהיסח הדעת. התמונה שהצטיירה - והיא צריכה עוד הוכחה - אינה שצנעני ראש משפחת פשע, אבל גם אינה נגררת תמימה אלא קצינה בכירה.
לפרקליטות המדינה אין אופציה ציבורית לסיים את הפרשה בעיסקת טיעון קלה, יחסית. גם העונש הצפוי לה - רק אם תורשע, ולפי שעה היא נהנית ממלוא חזקת החפות - אינו העיקר, אלא ההתחקות אחר דרכי הפעולה של העולם התחתון. כיצד הוא משתלט על תמימים ועל מוסדות וארגונים; כיצד הוא הורס את אמון הציבור בכל מפעל ומפעל; וכיצד הוא כופה את עבריינותו על עוברי אורח מבוהלים. הן עתה ברור וידוע לכל שלא רק המוניטין של "כוכב נולד" דעך וכבה, אלא עימו עוד שורה של מפעלים ומשחקי שעשוע של ההמונים, שאיבדו את אמונם בהצגה שאמורה להיות אמיתית.
המלחמה בין האור לבין החושך, בין שומרי החוק לבין העבריינים, אינה עניין למבצע מוצלח יחיד של המשטרה. היא יומיומית ומתמדת. כאשר השלטונות ישימו את ידם על 190 מיליארד שקלים של כסף שחור וילכדו את האחראים וישליכו אותם לשנים ארוכות בכלא, יהיה המאבק קרוב לסיומו. הסברה וחינוך ופסיכולוגיה, שהפכה מנטרה בעולם המערבי, אינם חלופה לעונש כבד.
אם ישראל לא תוריד את גובה הלהבות של הפגיעה האלימה והסחטנית והמאיימת - עתיד העולם התחתון לחרוך את המבנה הציבורי מן המסד עד הטפחות.
מרגול היא רק סיפור אחד בשושלת, ועדיין שמורה לה בשלב הנוכחי חזקת החפות. רק שלא ימכרו לציבור את דבר ההבל כאילו מישהו מטעם שלטון החוק התנכל לה. זדון לא מילא תפקיד בפרשה המפתיעה.