פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      40 שנה לאחר התרסקות המטוס: השורד היחיד נזכר

      ארבעה עשורים חלפו מאז התרסק מטוס ה"סטרטוקרוזר" של חיל האוויר סמוך לתעלת סואץ. רס"ן חנניה גזית, היחיד מבין 8 אנשי הצוות שניצל משחזר את האימה. "המראות לא מרפים ממני בלילות"

      בבסיס נבטים של חיל האוויר הוחלט להקים פארק של מטוסי עבר לחיזוק המורשת. עד כה הוצבו בבסיס כלל המטוסים, למעט מטוס ה"סטרטוקרוזר" (בואינג 377), שפעל בשנות ה-60 וה-70 בטייסת התובלה "ענקי המדבר" למשימות איסוף מודיעין, תדלוק ותובלה. אחד ממטוסי הטייסת התרסק בשנת 1971 בתעלת סואץ. שבעה מאנשי צוות האוויר נהרגו ורק אחד מהם, מכונן הטיסה רס"ן חנניה גזית, הצליח לקפוץ מגובה רב וניצל.

      מפקד הטייסת כיום, סא"ל א', הפעיל בחודשים האחרונים לחצים כבדים על מפקדי מוזיאון חיל האוויר כדי שיאפשרו את מעבר המטוס היחידי שנותר למתחם נבטים. בתום מסע השכנועים, אליו הצטרף מפקד בסיס נבטים תא"ל עדן אטיאס, ניתן האישור, אך מעל הכל נותרה השאלה כיצד משנעים את המטוס הענק. "הוחלט כי חיילי טייסת תחזוקה יפרקו אותו לחלקים וירכיבו אותו מחדש כי העברה בשלמות כרוכה בלוגיסטיקה מורכבת וסגירת כבישים מרכזיים", סיפר מפקד הטייסת, "הצבנו לעצמו יעד שעד ליום האזכרה יוצב המטוס בבסיס ואליו יוזמנו בהפתעה המשפחות השכולות וחנניה גזית שיאריך ימים".

      "השנה נציין 40 שנה לאסון", המשיך סא"ל א', "אך בניגוד לשנים קודמות הטקס לא ייערך ביער בן שמן, שם נמצאים חלקי המטוס שנאספו מהתעלה, אלא בנבטים יחד עם חיילי הטייסת שילמדו על המורשת. עם שאינו יודע את עברו לא יידע את עתידו. המטרה שלנו היא לחנך על מה שאירע בעבר והמורשת היא היסוד המוצק שלנו. עבורנו זו סגירת מעגל".

      זירת התרסקות מטוס הסטרטקרוזר במצרים (דובר צה"ל)
      זירת התרסקות מטוס ה"סטרטוקרוזר" במצרים (צילום: דובר צה"ל)

      ההתרסקות אירעה בחודש ספטמבר בשנת 1971. חברי הטייסת קיבלו מברק ממחלקת המבצעים של חיל האוויר, לפיו עליהם לבצע טיסת צילום בשמי תעלת סואץ לאיתור סוללות טילים סובייטיות שנמסרו לידי צבא מצרים. עבור רס"ן גזית ושבעת אנשי צוות המטוס לא הייתה זו טיסה שגרתית. "התדריך התקיים ביום שישי בצהריים. הסבירו לנו שאנחנו טסים באזור מוכה טילים לאורך תעלת סואץ עד פורט סעיד", סיפר רס"ן גזית בשיחה עם וואלה! חדשות, "שבוע קודם לכן הפילו טייסי חיל האוויר מטוס סוחוי מצרי. האווירה הייתה מאוד מתוחה".

      כשכולם כבר היו ערוכים, טייסי מטוס הפנטום, ובהם ראש העיר תל אביב כיום רון חולדאי, סימנו לקברניט ה"סטרטוקרוזר" להתחיל בטיסה המבצעית. עשרים דקות לאחר ההמראה, החל הקברניט לבצע פנייה רחבה שמאלה בגובה רב מעל שדה תעופה מצרי במקביל לתעלת סואץ. לפתע, שוגרו לעברם שני טילים מסוג "אס איי 2", כשאחד מהם פגע בכנף המטוס. חולדאי, שחג לצד המטוס, דיווח לקברניט על העשן בכנף. "המטוס החל לאבד שליטה ולהסתחרר. פתאום מצאנו את עצמנו על התקרה", שחזר רס"ן גזית, "לא עיכלנו שזה הסוף למטוס עד שהקברניט הבין כי לא יוכל להשתלט על ההגאים וצעק 'לנטוש'. התאמנו על פעולות חירום - אבל לא על סחרור כזה".

      חנניה גזית - מכונן הטיסה שקפץ ממטוס התובלה לפני 40 שנה , אוגוסט 2011 (שי אוקנין)
      "כשפגעתי בקרקע, הבנתי שרק אני שרדתי". רס"ן חנניה גזית (צילום: שי אוקנין)

      ברגע שהבינו כי המטוס עתיד להתרסק וכי נותרו שלוש דקות עד לרגע הפגיעה באדמה, נשאר כל איש צוות לעצמו. חוסר חמצן, אימה, וטלטלה קיצונית במטוס, הקשו על היכולת להגיע לזנב המטוס, לרדת לקומה התחתונה ולפתוח את דלת המילוט כדי לקפוץ משם החוצה בסיוע מצנח. "ראיתי בדרך מהקוקפיט את שרי דוד הטכנאי. הוא ישב בהלם. לא עשה כלום. צעקתי לו 'תקפוץ' בתקווה שיבוא אחרי", סיפר רס"ן גזית, "ברגע אחד, כשהבנתי שהסיכוי שלי להגיע לקומה התחתונה הוא אפסי כי עבר זמן רב, החלטתי בניגוד לנהלים ולתדריך בטייסת לקפוץ דרך החלון. הוצאתי שליש גוף החוצה ופתאום נשאבתי על ידי זרם אוויר".

      חלף זמן ממושך עד שרס"ן גזית פתח את המצנח, פקח עיניים וחיפש אחר שאר אנשי צוות האוויר. "ראיתי את שברי המטוס אבל לא ראיתי את שאר המצנחים" סיפר, "כשפגעתי בקרקע, הבנתי שרק אני שרדתי". הוא קם והחל לשוטט בשטח, מבלי לדעת אם הוא נמצא בישראל או במצרים. לפתע שמע קול מסוק מתקרב. "המסוק נחת על הקרקע ושני חיילים שלנו ירדו לאסוף אותי", שחזר רס"ן גזית, "משם הועברתי לבית חולים שדה ברפידים".

      "לפעמים אני מתעורר ומצליח להירדם ולפעמים לא"

      בזמן הטיסה לבית החולים הבחין רס"ן גזית בפציעות ברגליו, בגבו ובראשו, אך מחשבותיו נותרו עם שבעת חבריו. "עד היום עולה במוחי השאלה לגבי גורלם של אנשי הצוות. מה קרה איתם. האם הם ירדו לקומה השנייה כי כך הנחו אותנו בתדריך, ואז נתקלו בדלת סגורה", שיער, "אולי הם נהרגו מהאש והעשן או מחוסר החמצן. מה שהציל אותי זו העובדה שהחלטתי לא לפעול על פי הנוהל".

      "אני זוכר היטב את היום שהמטוס הגיע לטייסת", נזכר רס"ן גזית, "הוא היווה קפיצה מבצעית משמעותית. יכולנו לטוס בגבהים אדירים ולבצע טיסות ישירות למבצעים באפריקה או באירופה. תא המטען שלו היה ענק. כל אלה התחברו למטוס בעל עוצמה". גזית בן ה-75, שקודם לאחר ההתרסקות לדרגת סגן-אלוף והשתחרר מחיל האוויר לאחר 15 שנות שירות, בירך על הצבת המטוס בבסיס נבטים, אך לעולם לא ישכח את היום בו איבד את שבעת חבריו. "עד היום רודפות אותי שאלות רבות שאין לי עליהן תשובה. המראות לא מרפים. בעיקר בלילה ופחות ביום. לפעמים אני מתעורר ומצליח להירדם ולפעמים לא".

      עוד בנושא:
      שנה להתרסקות היסעור: צה”ל שב להתאמן ברומניה
      40 לאנשי המל”טים: ”בעתיד לא יהיו מטוסים מאוישים”
      משפחת חיל האוויר: הבן השלישי מסיים קורס טיס

      לפניות לכתב: amirbohbot@walla.co.il