למה הצרפתים רעים לתיירים? "נחמדו?ת זה לא ערך"

קריקטורה משעשעת עיטרה לפני מספר שבועות את אחד העמודים הפנימיים של היומון הצרפתי "לה פריזיאן". באיור נראתה משפחה ממוצעת של תיירים המבקרים בפריז לרגל עונת הקיץ, מצלמה גדולה לצווארם ונעלי ספורט לרגליהם. האב פונה אל אחד המקומיים ושואל: "איך מגיעים לאייפל?". הפריזאי מביט במשפחה בעיניים אדישות ובחיוך ערמומי, מצביע לכיוון מסוים, ואומר: "מכאן". מאחוריו ניתן לראות את המגדל המפורסם בצד השני בדיוק. למעלה, בכותרת, נכתב: "הפריזאים - הם רשעים!".

הקריקטורה הזו כנראה אינה רחוקה במידה רבה מהמציאות, כפי שיכולים להעיד דורות של תיירים שביקרו בעיר האורות. כאלו הם למשל דוד ויהודית בלום, זוג נשוי שבחר השנה בפריז כיעד לחופשת הקיץ, יחד עם בנם הקטן, אחותו של דוד שירה ובנה. "יש פה חוסר סבלנות כללי כלפי תיירים, זה מורגש בכל מקום", קובעת יהודית, ומיד מספקת דוגמה: "נכנסנו למעליות של מגדל אייפל ובעלי החזיק את העגלה שהייתה פתוחה. האיש שמתפעל את המעליות דחק בנו באגרסיביות ודיבר מאוד לא יפה. הוא פשוט צעק עלי כמה פעמים בצרפתית לקפל את העגלה ולהיכנס. התנהג באופן מגעיל".

יהודית משחזרת עוד מקרה: "במטרו (הרכבת התחתית) לקח לנו זמן לרדת עם העגלה והילד בתחנה, ואישה אחת שעמדה מאחורינו התחילה ממש לגדף אותנו בגלל שאנחנו חוסמים את המעבר". דוד מחרה מחזיק אחריה: "אפילו לפני חצי שעה, הלכנו פה ברחוב צר עם העגלה, ומישהי שעברה במקום ומיהרה, במקום להגיד 'סליחה' פשוט דחפה אותנו הצידה. הם ממש לא אוהבים תיירים".

"גם היהודים כאן לא יותר אדיבים", מוסיפה מן הצד האחות שירה. "למשל במסעדה הכשרה שאכלנו בה לפני כמה ימים, המלצר היה מאוד לא נחמד, לא סימפטי. התנהג ממש בקוצר רוח כלפינו".

יש גם מי שחושב אחרת. "אני חושב שתייר שמגיע לפריז ולא מכיר את התרבות הצרפתית ואת הלך הרוח המקומי, יכול להתבלבל ולפרש לא נכון את הצרפתים", סבור אמנון דירקטור, צעיר ישראלי הנמצא בעיר זה כחודש. "למרות הסטיגמות שקיימות, אני ממש לא חושב שהצרפתים מתייחסים בזלזול לתיירים שבאים לכאן. אני, לדוגמה, יכול להיזכר בהמון מקרים שבהם שאלתי בן-אדם כזה או אחר ברחוב להכוונה או עזרה אחרת - והם תמיד עזרו לי, ממש בלי יוצא מן הכלל".

"הבעיה היחידה", הוא ממשיך, "ואולי זה מה שמשפיע על התחושות של התיירים, היא שחלק נכבד מהפריזאים, ועוד יותר מכך בשאר צרפת, לא מדברים אנגלית ברמה שמאפשרת תקשורת. ככה לפעמים יכול להיווצר מצב שפשוט בגלל בעיית תקשורת הם לא יוכלו לעזור. לא בכוונה, לא מחוסר נחמדות, אלא פשוט בגלל אי הבנה של השפה". למרות שהוא עצמו אינו דובר צרפתית, מבהיר דירקטור: "כלפיי, בכל מקרה, אף אחד לא היה גס רוח".

את דבריו של דירקטור ישמח לשמוע שר התיירות הצרפתי, פרדריק לפברה, אך הוא גם מודע היטב לכך שהקול הזה לא מייצג במיוחד – והקיץ הזה, הוא החליט לעשות מעשה, והכריז על קמפיין שיווק חדש לצרפת, שישכנע את הצרפתים להסביר פניהם לתיירים. "אנשים תופשים את צרפת כאומה מתנשאת", הודה לפברה בהשקת הקמפיין, המשותף למשרד התיירות הצרפתי ולחברה חיצונית שנשכרה למשימה. "אנחנו מנסים כעת לעשות שינוי משמעותי כדי ליצור אצל התיירים את התחושה שצרפת היא מקבלת פנים".

מעבר לתדמית, ייעודו העיקרי של הקמפיין הזה קודם כל כלכלי. "צרפת היא המדינה מספר אחת בעולם מבחינת מספר התיירים שמבקרים בה מדי שנה", הסביר השר, "אבל מבחינת מכירות - אנחנו הרבה אחרי ארצות הברית".

הנתונים מאשרים זאת. בשנת 2010 ביקרו בצרפת כ-76 מיליון תיירים (אכן מקום ראשון בעולם), לעומת כ-60 מיליון שביקרו בארה"ב (שבמקום השני). אולם ההכנסות מתיירות הסתכמו באותה שנה בצרפת ב-64 מיליארד דולרים, לעומת כ-147 מיליארד דולרים שהרוויחה ארה"ב - הפרש אדיר. חלק מההסבר נעוץ ביחס האירו-דולר שמקשה על תיירים אמריקאים להוציא כסף בצרפת, אבל זה רק חלק קטן מההסבר. אפילו ספרד (שגם בה משלמים באירו) הצליחה לעקוף את צרפת, למרות מספר תיירים קטן בהרבה (54 מיליארד, במקום הרביעי אחרי סין), ושלשלה ב-2010 לקופת המדינה כ-74 מיליארד דולרים מענף התיירות בלבד.

ובכל זאת, היקף התיירות לצרפת רק גדל. מנתונים שפרסם בימים האחרונים משרד התיירות עולה כי למרות המצב הכלכלי הבעייתי של שכנותיה, ספרד, גרמניה ובריטניה, שהביא לצניחה בתיירות הנכנסת לצרפת ממדינות אלה, נרשמה בכל זאת עלייה של כשלושה אחוזים בסך התיירות בצרפת בחצי הראשון של שנת 2011, והיא הגיעה לשיא של כל הזמנים. לפברה מקווה לתרגם את כמויות התיירים הללו לכסף, בניסיון לתרום לסילוק עננת המיתון שמרחפת גם מעל צרפת בחודשים האחרונים. הוא מאמין שהסיבה העיקרית להפרש העצום בהכנסה מתיירות לעומת מדינות אחרות היא השהות הקצרה של התיירים במדינה - דבר שעשוי להשתנות אם היחס כלפיהם ישתפר.

שרה קרוס, פריזאית בדם עם ותק של מתן שירות לתיירים, מתקשה להאמין שזו מטרה ריאלית. זה פשוט טבוע אצלם בדם. "היחס הרע של הצרפתים, ובעיקר הפריזאים, כלפי תיירים, נובע קודם כל ממה שמכונה 'השוביניזם הצרפתי'. שוביניזם במובן הלאומי", היא מסבירה. "בניגוד ללונדונים או לברלינאים, שרוצים להכיר למי שבא מבחוץ את העיר שלהם, הפריזאים לא רוצים לחלוק אותה עם אף אחד".

קרוס, העובדת כיום כמוכרת בחנות מעצבים ברובע המארה ובעברה הייתה מלצרית, מסבירה שתושבי העיר המתוירת בעולם "מצפים מהתיירים שבאים לכאן - וגם מהמהגרים, אגב - לאמץ את הקודים של החברה הצרפתית כפי שהם. אם אתה בא לכאן ורוצה להיות חלק מהמקום הזה, אתה צריך לאמץ את הגישה והערכים המקומיים, ולנטוש את המנהגים שהבאת איתך. אולי לא יגידו לך את זה בפנים, אבל זה יורגש תמיד".

גם היא סבורה שהשפה היא מכשול רציני: "הדבר שהפריזאי הכי מפחד ממנו הוא להיראות מגוחך, ולכן הוא בדרך כלל חושש מאוד לדבר אנגלית, כי זה מיד שם אותם בעמדת נחיתות. אז במקום זאת, הוא ממשיך בצרפתית, ומתנשא מעל מי שמולו, מחשש שבאנגלית יתנשאו עליו. זה משחק כוח".

התדמית הקשה ביותר היא של העוסקים במלאכת המסעדנות והמלצרות - ושרה מסבירה שזה לא מקרי: "בתרבות האנגלית יש טיפ. כאן אין טיפ, זה לא בתרבות. מלצר צרפתי לא אמור להיות נחמד. גם הבוס שלו לא רוצה שהוא יהיה נחמד, זה לא מעניין אותו. המלצר לא מתוגמל על נחמדות בשום צורה, לא כספית ולא בטפיחה על השכם על ידי המנהל. בתרבות הצרפתית, נחמדות שקולה הרבה פעמים לצביעות, ונחמדות מוגזמת נראית כאינטרסנטיות כלשהי. נחמדות היא לא ערך בפני עצמו בתרבות הצרפתית. אז אנשים כאן לא אומרים 'היי' בחיוך ענק, כמו האמריקאים. כאמור, הם נמנעים מכל מצב שבו הם עלולים להיראות מגוחכים".

לשרה אין ספק ששר התיירות צודק - היחס הזה פוגע בעסקים. "ברור שזו טעות גדולה", היא מדגישה. "אם אתה לא גורם ללקוח, למי שאתה נותן לו שירות, להרגיש בנוח אצלך, אז הוא יילך מהר יותר, הוא לא יקנה והוא לא יחזור".

ז'אן מארק רוזנגרד, פריזאי במוצאו, בשנות ה-30 לחייו, עוסק כיום במתן שירות טכנולוגי לחברות היי-טק ברחבי העולם, מחלק את זמנו בין טייוואן, פריז ולונדון - ואומר דברים דומים: "אני חושב שהצרפתים, ובעיקר הפריזאים, רואים את התיירים כמטרד. במדינות אחרות, המקומיים גאים להציג למבקרים את ארצם, אבל כאן התיירים פשוט מפריעים להם. בפריז זה הכי גרוע, אבל גם בדרום, למשל, אף שהם מעט יותר יותר מקבלי פנים, הם עדיין לא עושים שום מאמץ לדבר אנגלית".

לדבריו, חברים רבים שלו מלונדון חזרו מפריז עם תחושות דומות. "אנשים כאן פשוט לא כל כך מעוניינים לעזור", הוא מסכם. "אלא אם כן אתה מתגורר במלונות יוקרה או אוכל במסעדות של החברה הגבוהה, זו החוויה שתהיה לך - וזה חבל מאוד. הצרפתים לא רוצים להודות בכך, כי הם מאוד גאים, אבל זו האמת".