בוקר טוב פוליטיקאים יקרים שלנו. איך ישנתם הלילה? כי אצלנו כאן, בדרום, ישנים רע מאוד מזה תקופה ארוכה. זה קורה כי אתם מתעקשים לנהל מדיניות של "עם אויב לא מדברים" וקלישאות אחרות. קלישאות שאולי עושות לכם את החיים קלים בזמן שאתם מתראיינים וטופחים לעצמכם על השכם. לנו כאן בדרום, הן גורמות הרבה מאוד נזקים.
השמירה שלכם על הכיסא המרופד בבית הנבחרים, במקום לעשות את העבודה שלשמה נבחרתם, מרגיזה אותנו מאוד. אזכיר לכם: נבחרתם כדי ליצור איכות חיים טובה במדינה. הפכתם את היוצרות, ועכשיו אתם עושים לעצמכם חיים נוחים. אותנו, האזרחים, שכחתם לחלוטין. החזרתם את ישראל למצב של מלחמת התשה. אל תייפו את המילים שלכם במשהו אחר - יש כאן מלחמת התשה ואתם לא עושים שום דבר כדי להפסיק אותה. מלחמת ההתשה הזאת, פוגעת בנו, התושבים. בכם היא בקושי נוגעת, כי אתם לא מתקרבים לכאן, רק באים לביקורי תנחומים או להצטלם ליד פצועים.
יכולתם ללכת בדרך אחרת
כולכם, מנשיא המדינה שמתעקש להיות תלמידו של בן-גוריון וללכת בדרכו עד שזה אומר להוות דוגמא כמוהו ולעבור לגור בנגב, דרך ראש הממשלה שמבהיר שפגענו במי שהיה צריך לפגוע (רק שבינתיים מתברר שזה רחוק מלהיות נכון, ויש הרבה מאוד שממשיכים לפגוע), ממשיך בגברת אופוזיציה שמבחינתה מצרים היא כבר לא מדינת שלום, ועד לאחרון חברי הכנסת. מלחמת ההתשה יצרה גם את מלחמת הקיום ואת מעמד האוהלים.
יכולתם ללכת בדרך אחרת. קיבלתם משאבי הון ציבוריים כדי ללכת לדבר עם מי שצריך על מה שצריך ולעשות את מה שצריך גם אם זה קצת כואב. אם הייתם יוצרים יחסי שכנות טובה, אפשר היה להעביר את כספי המיסים שאנחנו משלמים למדינה לטובת הדברים החשובים באמת: לשפר לנו את החיים. בשביל זה נבחרתם. במקום לממן צרכים של מלחמה, אפשר היה לממן צרכים של אומה. במקום לממן דרישות של סחטנים, אפשר היה לממן חיים לכלל האזרחים. במקום לממן נהנתנות, אפשר היה לממן צמיחה. בחרתם שלא לעשות את כל אלה. בחרתם לשים את הכסף שקיבלתם מאתנו במקומות הלא נכונים: במקומות שמצמיחים את המשך השנאה, הרוע וההשפלה. מקומות שמצמיחים את אלו, מנביטים גם את זרעי הדחייה. הדחייה מכם, הפוליטיקאים. מכם, שבעוד כמה חודשים תבואו שוב לספר לנו, עד כמה פעלתם כדי לעשות טוב. עד כמה אתם לא אשמים במצב שנוצר. עד כמה אתם זקוקים לעוד כוח כדי להשלים את מה שהתחלתם.
תעשו טובה: אל תגיעו לכאן יותר. לא אחרי הפצצות ולא לפני בחירות. פישלתם בגדול. אל תבואו לבקש מאתנו שוב את קולותינו. אל תבואו לצילומי הזדהות, להפריח סיסמאות, לספר עד כמה אתם האנשים הנכונים בבית הנבחרים ולשלוח מרחובותינו וממרחבי חיינו הבלתי מוגנים מסר מאיים על מי שפוגעים בנו. כי יותר מכל, מי שפוגע בנו זה אתם, שעדיין לא פעלתם לשפר את חיינו, למרות הבטחותיכם.
דחילק, תתפזרו!