שיר ישן של להקת הנח"ל אומר כי "העיקר הוא להעיז, לא לחשוש, לא לפחד, מהמשלט, מהקיבוץ, מהקבוצה, מהצבא, כי הצבא אינו טורף והקיבוץ אינו טרף". בריאיון המדובר של יום שישי האחרון בעיתון "הארץ", שלי יחימוביץ' בחרה שלא להגדיר התנחלויות כ"מצווה" או "פשע", והעיזה להרחיב את ההמשגה ל"שגיאה שיש לתקן". את "השגיאה" עשינו "אנחנו" (השם של ספרה החדש), אנשי תנועת העבודה, כשהאמנו שמדובר בהמשך מפעל ההתיישבות.
כששים אלי קרב, וכקבוצת גיבורים נופלים ששמו להם רגל, קמו המבקרים ואוהבי הקונספירציות; גדעון לוי קרא לה "שמאל מזויף", נסים קלדרון קרא לה "המתחנפת לצעירי האוהלים" ואצל יואב יצחק טענו כי היא פשוט "שברה את ההגה חזק לימין". זאת, מבלי לשכוח את המספרים על ציר נתניהו-יחימוביץ'-סער, באמצעותו ניתן להפחיד חברים, הרגילים לעם שנחצה ימינה ושמאלה בנושאים מדיניים בלבד. הרעיון שנתניהו ויחימוביץ' יחלקו עולם חברתי-כלכלי- ערכי משותף הוא הזוי, אך הרעיון שראש הממשלה יהיה בקשר ג'נטלמני עם המועמדת המובילה לראשות מפלגת העבודה- הזוי קצת פחות.
טבעי להניח ששאר המועמדים לראשות העבודה ינסו לגרום לה להתבטא בנושאים מדיניים; התקווה כי דיבורים על ביטחון, הסכם שלום עתידי ושאר הנושאים ש"בינינו לבינם" לא ייכללו במסגרת זירת הנוחיות של המועמדת היחידה לראשות המפלגה, וכי בזירה זו יוכח למי נתנה המלוכה באמת.
גיבורי הביקורת למדו את השיעור התנ"כי כי "מעז יצא מתוק", ובדבריהם הזכירו לציבור שלוש נקודות; האחת היא שאין חדש תחת השמש. תומכי המחנות של מרגלית, בוז'י, פרץ ומצנע לא יצביעו לשלי ממילא, מאחר שהיא איננה ראש המחנה שלהם.
הנקודה השנייה היא ששלי שונה מהם. היא מסמלת מנהיגות חדשה, מגובה בצעירים, בעלת סדר יום חברתי-כלכלי, העשויה להכיל ישראלים מבית ומחוץ, מנהיגות מהשמאל שיכולה לשתף פעולה ולמצוא את המכנה המשותף עם הימין, ואף לקדם סדר יום סוציאל-דמוקרטי.
הנקודה השלישית והאחרונה, בה טמון התרגיל השנון, מאפשר למטילי הספקות בדרך לבדוק את יחימוביץ', ולשמוע ממנה על השקפה מדינית סדורה, איתנה ואפילו מקובלת על מצביעי השנים-עשר בספטמבר. השיח שנוצר עם מתלבטים ומחנה יחימוביץ' מאז הריאיון, מחזק את רצונם להבטיח את מקומה כמועמדת מובילה. כותרות "ההגה שניטה ימינה" ו-"השמאל המזויף" אפשרו לה כניסה רכה אל זירת הנוחיות של בוז'י ומצנע. בזירה היא מסבירה כי איננה מאמינה בפוליטיקה של שנאה. היא אף מספרת על היום שבו נצטרך לפנות התנחלויות למען השלום, אך מתחייבת כי ההנהגה הראויה של ישראל תעשה זאת הפעם תוך כבוד למתנחלים ובסובלנות. כאמור, לא "פשע" אלא "שגיאה שיש לתקן".
עוסקת בקשר בין סדר יום חברתי לבין ההבקעה המדינית
אלו שפחדו כי גנבו את זהותם הפוליטית באישון הלילה מבינים כעת כי העולם המדיני כמנהגו נוהג, ושלי יחימוביץ' לא תפזול לעולם לגדה השנייה של הירדן. יחימוביץ' מהפכנית בתפיסתה ובהווייתה. היא תופסת תאוצה פוליטית מכיוון שנדמה כי על אף המצב הביטחוני, נכונה השעה לעסוק בנושאים הנמצאים בראש סדר העדיפויות שלה, שם היו מאז ומעולם.
בלילות אוגוסט החמים, בעוד שלטי "כי אמיתית היא", "ערבות הדדית" ו-"מדינת רווחה" הורמו, דגלי ישראל התנוססו ואפילו נמצאו משפחות בהרכב מלא שצעדו בחולצות "ואהבת לרעך כמוך", לא נותר לנו אלא לחוש מחדש את הגאווה הישראלית ולמצוא את המנהיגים המבקשים לשמר את מקור גאוותנו. יצאנו לרחובות כדי להבטיח יחד שהתמורה בעד האגרה תהיה טובה ושוויונית יותר, לכל מי שקיבל החלטה מודעת לקיים את חייו במדינת ישראל. במקום שיהיה חוק שיגדיר מיהו "האזרח הטוב והנאמן", החלטנו לזהות את הטוב ולהיות נאמנים האחד לשני.
אנו זקוקים למנהיגות מהימין, מהשמאל ומהמרכז המבינה זאת. אנו זקוקים למנהיגות העוסקת בקשר בין סדר יום חברתי לבין ההבקעה המדינית והשלום המיוחל. אנו זקוקים למנהיגות המבינה כי בכל במקום שיש בו עוני, בערות ופערים קשים מאוד, תהיה גזענות ונטייה לגבש את האתוס המכונן המשותף סביב שנאת הזר וסביב מלחמה. אין ספק ששלי יחימוביץ' נמנית מבין הבודדים שהבינו זאת, כך שהתבטאויותיה לא מאיימות על השמאל, הן ממציאות אותו מחדש.
*אלון פוטרמן שימש יועץ בכיר לשרת החינוך לשעבר, יולי תמיר.