פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      אימה במעוז הבורגנות

      החיים לא קלים בעשור השני של המילניום. רק לפני עשור וקצת עוד התנבא פרנסיס פוקויאמה על "קץ ההיסטוריה", כלומר ראשית הקץ של התחלואים הנוראים של המאה ה-20 כמו רעב ומלחמות, וכיום אנחנו נמצאים בנקודה הרבה פחות אופטימית. היום העולם עסוק בנושאים הרי גורל דוגמת המשבר הכלכלי, האביב הערבי וגורלם של מובארק וקדאפי; הטרור מכה בכל מקום, וקיצונים בני כל האמונות מכתיבים את השיח הציבורי. אבל מול הנושאים הגלובליים הללו, נושאים שהאדם הפשוט יכול רק לצקצק בלשונו לעברם, מתבררת מציאות מעוררת אימה אחרת, מציאות הקרובה אלינו הרבה יותר משאנו משערים - האימה קרובה לבית.

      השבוע נחשף כי בחורה, שכונתה "שרה" והוגדרה כישראלית על ידי התקשורת הגרמנית - זאת, אגב, בחירה מעניינת לשם, לנוכח העובדה שזה בדיוק השם שנבחר בזמנו בידי הנאצים לכל הנשים היהודיות - נחטפה על ידי פסיכופט, תומס פ', שהכין עבורה מרתף עינויים משוכלל בדירתו. המרתף הכיל שלל מכשירים גינקולוגיים, והוא ביצר אותו בבטון, בחומרים אוטמי רעש ובחוטי תיל. אנחנו יכולים רק לשער איזה גורל מר ממוות חיכה לה. למרבה המזל, היא גילתה תושייה והצליחה, באומץ רב, להימלט.

      לפני כשלוש שנים זיעזעה את העולם פרשת יוזף פריצל האוסטרי, שאנס וכלא את בתו ואת ילדיהם המשותפים במרתף ביתו במשך 24 שנים. הבת ילדה לו שבעה ילדים; שלושה נשארו נעולים איתה במרתף, אחד מת ושלושה נוספים גודלו על ידי פריצל ואשתו בבית שמעל מרתף הגיהינום.

      הקליפה התרבותית, מתברר, היא רק קליפה

      שני המקרים הללו לא אירעו בפאבלות של ריו או בסלאמס של יוהנסבורג אלא בפרברים הבורגניים והמהוגנים לכאורה של המבורג ואמשטטן, בלב ליבה של אירופה. בשיגרה הנעימה של החיים הטובים ביותר שהעולם יכול להציע. דווקא שם, במקום שהיה אמור להיות הבטוח ביותר, נמצא לב המאפליה. גילוי נורא של אכזריות: פשעי מין והתעללות בנשים.

      התעללות בנשים ימיה כימי העולם. גברים בעלי יצרים מעוותים ראו בנשים קורבנות קלים מאז ומתמיד. סטטיסטית, 78 אחוזים מהמותקפים מינית הם נשים. שימו לב להסבר המזעזע שסיפק פריצל לכליאתה ולאינוסה של בתו: "קיימתי איתה יחסי מין בהסכמה מלאה. היו כמה פעמים שבהן היא לא היתה בטוחה שהיא רוצה. יש אדם שלא עשה כך עם אהובתו? לגבי המכות, נו, ברצינות: אני ההורה הראשון שהחטיף פליק לבת שלו כמה פעמים בחיים? עד ששיכנתי אותה במרתף אליזבת היתה ילדה פורקת עול, חצופה ואלימה. בזכות החינוך שלי היא היום אישה תרבותית, מחונכת ונעימה. אז הרבצתי לה כמה פעמים כשהיא ניסתה לברוח, אז מה?".

      גם הספרות המודרנית עוסקת בנושאי האימה הקרובה לבית. שני ספרים ראויים יצאו בעברית השנה: "ילדה מיותרת" של קרול טופולסקי, העוסק בזוג הורים שכולאים את ילדתם בכלוב ומשאירים אותה לגווע ברעב כשהם נוסעים לחו"ל; ו"לפני השינה" של ס.ג'. ווטסון, שבו פסיכופט מנצל אישה שאיבדה את זיכרונה. בשני הספרים מדובר באנשים בני המעמד הבינוני, נורמטיבים למראה, שעושים מעשים נוראים. הקליפה התרבותית, מתברר, היא רק קליפה. לעיתים קרובות, קרובות מדי, היא נסדקת.