פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      פרידה מהרודן קדאפי

      שווייץ יצאה מדעתה. זה התרחש ב-2008. שני אנשי עסקים שוויצרים שהגיעו ללוב לרגל עסקיהם נאסרו שם כפעולת תגמול על מאסרו של חניבעל, בנו של הקולונל מועמר קדאפי, בז'נבה. הבן הסורר נעצר על ידי המשטרה המקומית לאחר שהגיעו תלונות חמורות על כך שהוא ורעייתו ההרה היכו באכזריות את שני המשרתים שלהם.

      השוטרים השוויצרים לא יודעים חוכמות. לא שינה להם אם זה מועמר קדאפי או ג'ינגיס חאן. אם יש תלונה - הם בודקים, ואם יש לה בסיס - הם עוצרים. זו הסיבה שבנו של קדאפי נעצר.

      ואולם קדאפי האב ראה את הפרשה באופן אחר, ובחומרה רבה. בלי שהתייחס כלל לגופו של עניין, הוא ראה במאסר פגיעה ישירה ומכוונת בכבודה של לוב, ותבע התנצלות מיידית מצד ממשלת שווייץ, לא כולל תשלום פיצויים בסך 435 אלף דולר והעמדה למשפט של השוטרים שהיו מעורבים במעצר בנו מחמלו.

      העניין עלה מייד לכותרות בארץ השעונים והשוקולד, הרגועה בדרך כלל. הממשלה שם נדרשה לטפל בבעיה ולשחרר את אנשי העסקים שנקלעו, שלא בטובתם, אל בירת לוב, כשהם חפים מכל פשע, שהרי לא היה להם דבר וחצי דבר עם מאסר בנו של השליט המטורף.

      קדאפי היה צריך לקבל טיפול פסיכיאטרי

      הפרשה התפתחה מהר מאוד. שרת החוץ השוויצרית מישלין קלמי-ריי הגיעה לטריפולי לשיחה עם ראשי המדינה הלובית. היא התקבלה שם בסבר פנים רציני, ואיש לא הודה בפניה - גם לא בשיחת פרוזדור - כי מדובר למעשה במשהו קצת מביך ומגוחך.

      היא מבחינתה היתה מוכנה לחפש נוסחאות של הבעת צער על אי הנעימות שנגרמה לבנו של המנהיג חסר התואר הרשמי, ואפילו לשלם פיצויים בגין אותה מבוכה. אחרי ככלות הכל, שווייץ אינה בדיוק המדינה הענייה ביותר בעולם, ומה לא עושים כדי לשחרר אזרחים תמימים הנמקים בכלא הלובי.

      אבל להעמיד לדין את השוטרים שבסך הכל מילאו את תפקידם? הרי זה ממש בלתי אפשרי! שרת החוץ קלמי-ריי ביקשה לבדוק אופציות אחרות, ואפילו את הגדלת הפיצוי הכספי ללוב, אבל שום דבר לא עזר.

      כמו הנסיכה שדרשה את הירח, עמד קדאפי על דרישתו הבלתי מתפשרת: השוטרים יישפטו, שהרי אם לא ייעשה כן יובן כאילו לא טעו בכך שהעזו לעצור את בנו! מועמר קדאפי גם הפסיק להנפיק ויזות לשוויצרים והפסיק את משלוח הנפט לשווייץ, וצריכות היו לחלוף שנתיים לפני שהסתיימה הפרשה. עד כדי כך.

      סילוקו של קדאפי מהשלטון בלוב לאחר 42 שנים אינו רק סילוק של רודן שנטל לכיסו ולכיס משפחתו את עושרה של ארצו. זהו סילוקו של אדם שצריך היה לקבל טיפול פסיכיאטרי ולהתאשפז, כנראה, במחלקה סגורה.

      כשאתה חושב על העובדה שלאחר סיום פרשת לוקרבי נאלץ העולם לקבל אותו אל חיקו, ועל כך שטוני בלייר, ראש ממשלת בריטניה לשעבר, התחבק איתו, ונזכר כי ניקולא סרקוזי, נשיא צרפת, איפשר למטורף הזה להקים בפאריס את אוהלו, עם שומרות הראש שלו ועם נאקותיו שאת החלב שלהן הקפיד לשתות - אתה לא יכול שלא לשמוע את אנחת הרווחה המשתחררת מפיות רבים בעולם כולו.

      אבל בד בבד עם אנחת הרווחה אתה גם מבין שוב את חולשתו של העולם, את המשחק הצבוע ואת העובדה שכל עוד אין קמים אנשים אמיצים המוכנים לשגר את מנהיגם לכל הרוחות - ימשיך העולם לשחק את המשחק.