פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      ברית בין הרוצים לחיות

      כותרות הימים האחרונים נראות כלקוחות מעידן רחוק מאוד ובלתי רלוונטי. הדם, האכזריות, השכול, הסיפורים האישיים הקשים, ההפתעה (שאף פעם לא די לה ואשר תמיד מכה, למרות המודיעין) וההערכות ממלאים את המחשבות ואת התקשורת, על כל מהדורותיה. אין מקום לשום דבר אחר. טרכטנברג? דפני? צנעני? אוהלים? הפגנות? על מה אתם מדברים? אנחנו שבים אל הסיפור האמיתי, הקבוע, המטיל צל כבד על כל מה שזז ומה שמונח בסביבה.

      והתגובות? כרגיל. לא נעבור לסדר היום. נבנה עוד חומה. נכה במי שהיכה בנו. נערוך תחקירים. נלמד לקחים. איזה לקח בדיוק? שיהיה צורך בעוד יחידה של משמר הגבול בשטח? שבפעם הבאה שבה צה"ל יקבל התראה מהשב"כ הוא יעביר אותה לדרג בכיר יותר? שיוגבר התיאום בין זרועות הביטחון? שייערכו סיורים תכופים יותר על גבול ישראל-מצרים עד שתושלם הגדר? שמערכת הביטחון תקבל תקציב נוסף במקום לקצץ בה? שנזדרז לייצר עוד כיפות ברזל ולפרוס אותן בכל מקום אפשרי?

      קשה לבוא בטענות. תפריט התגובות קיים כבר 44 שנים, ואם תרצו - 63, ואפשר גם להגיע רחוק יותר, לשנים שקדמו להקמת המדינה. הוא גם הגיוני במידה רבה. ומה? אם יורים באזרחינו בכביש המוביל לאילת אין לנו זכות וחובה לפגוע במי שתיכנן את הפעולה האכזרית הזו? ודאי שכן. אם יש לנו גבול בינלאומי מוכר עם מדינה שכנה, והגבול פרוץ, ועוברים בו מי שרוצים להכות בנו, יש לנו זכות, ואפילו חובה, לבנות עליו גדר. ודאי שכן. וגם נכון לערוך תחקירים ולשפר את הביטחון. כל העניין הוא שאפילו מי שמקבל את ההחלטות הללו וזוכה לקונצנזוס מקיר לקיר, יודע שזה לא ימנע את פעולת הטרור הבאה. אלה אמצעים שהשלטון משתמש בהם כיוון שהוא חייב לעשות משהו. והאמצעים הללו הם בגדר המקובל. זה הכל.

      האם יש למישהו פתרון קסם?

      איני מציע לפתוח במשא ומתן עם ועדות ההתנגדות וגם לא עם חמאס, כל עוד אינו מוכן להידבר איתנו ולהכיר בהסכמים שחתמנו עם הנציגים הלגיטימיים של העם הפלשתיני.

      אבל אין לי ספק שאנחנו מחמיצים הזדמנות לדבר עם אנשים שפויים המנהיגים כיום את אש"ף, המחויבים לפתרון בלתי אלים, הרחוקים מאוד מתפיסותיהם של הארגונים האלימים ברצועת עזה, ואשר מוכנים להגיע איתנו לשלום.

      דווקא עכשיו, כשמתרקם לו עולם ערבי שונה אשר איש אינו יודע כיצד בדיוק ייראה, כאשר "ארגוני ההתנגדות" הפלשתיניים עשויים לאבד את משענתם העיקרית, סוריה - זה הזמן לבנות את קואליציות המחר. קואליציה כזו עשויה לכלול את ישראל, אש"ף בהנהגת מחמוד עבאס, מצרים (אם מנהיגותה החדשה תרצה בכך) וירדן, בתמיכה של חלק ממדינות המפרץ. הקואליציה תעמוד מול ארגוני ההתנגדות הפלשתיניים, הנתמכים בידי איראן.

      המפתח הוא הידברות רצינית בין ישראל לאש"ף, במקום להשקיע את כל האנרגיות במשחק העקר לגבי ההכרזה באו"ם.

      כן, זה עדיין אפשרי. אחרי ככלות הכל, יש בינינו ברית של אגואיסטים: אנשים משני צדי המתרס הרוצים לחיות.