עמיר מולנר הוא האיש הכי מעניין בעולם התחתון היום, בלי קשר להצמדה המאולצת של שמו לפרשת מרגלית צנעני. העיניים הכחולות, המבט העמום, החיוך הדק, השתיקה הרועמת, 32 החודשים שהוא סיים לרצות בתא מבודד, ללא חופשות, ללא חברים. בנו של קצין המשטרה מרמת גן אשר היה לוחם רב-גוני בחטיבת גולני והפך לקצין המבצעים של כנופיית רמת עמידר, נותר אפוף מסתורין למרות אינספור הפרסומים אודות מעלליו והטיפוס שלו לצמרת ההיררכיה של הפשע בישראל.
במודיעין המשטרתי וברכילות של העולם התחתון ייחסו לו בשנות התשעים כמה מהפעולות הקטלניות שבוצעו בכנופיה. במיוחד נודעו לשמצה המטענים היצירתיים שהתפוצצו בקטנועים ובמושבי הנהג בכלי רכב של עבריינים שהסתכסכו עם מנהיג הכנופיה, יוסי הררי, אז האיש הנערץ ביותר על מולנר עצמו. חברו הטוב אז היה בן כהן, כדורגלן נוער בהפועל רמת גן, שהכיר לו את האחים הררי, האחים יוסף וכן את אחיינם, אמיר זכריה, שהרצח שלו הצית את מלחמת הכנופיות.
כדי להימלט מאימת הדין ברחו מולנר, הררי ואחרים לדרום אפריקה. שם הם החלו את דרכם אצל חבר מהשכונה בשם שי אבישר, שהתעשר מעסקי יהלומים ונדל"ן. חברי סניף דרום אפריקה של כנופיית רמת עמידר לא נותרו מקופחים וגם הם התעשרו מסחר ביהלומים, הפצת כסף מזויף, גבייה וסחיטה של אנשי עסקים מהקהילה היהודית ביוהנסבורג. תוך מספר שנים הם הסתבכו עם החוק גם שם. הררי חזר לארץ, ריצה מאסר של חמש שנים עקב עדות של עד המדינה ניסים ימין וחזר למוטב עם וילה בקיסריה, כמה מיליוני דולרים ועסקים חוקיים.
מולנר נמנע מעימות עם עד המדינה ימין. הוא נשאר בכף התקווה הטובה עם ליאור סער, עבריין מבאר שבע, שנודע בשל יכולת מבצעית נועזת וקעקועים על פני כל הקרחת. באותן שנים נרצחו ונשדדו כמה אנשים סביבם, בהם אבישר. סער נעצר כחשוד במעשי הרצח וכאשר הובל יום אחד בשנת 2001 מבית המעצר אל בית המשפט ביוהנסבורג הותקפה השיירה שהובילה אותו במטח יריות על ידי שני רוכבי אופנוע. אחד העצורים נהרג, אך סער נפצע ושרד. מה הייתה מטרת התקיפה - לחסל את סער או לחלץ אותו? התשובה על כך נותרה מעורפלת, אך מיד לאחר האירוע נמלט מולנר מדרום אפריקה.
תחילה שהה מולנר בדירות של חברים מרשת האקסטזי הישראלית בניו יורק ולוס אנג'לס. הוא רק לא ידע אז, שחלק מהם סייעו "להפיל" את חברו מהפועל רמת גן, בן כהן, שהורשע בהריגה של העבריין אלון גלעדי בלוס אנג'לס ונשפט בארץ ל-10 שנות מאסר.
מולנר עבר מארצות הברית למקסיקו, שם הוא התמקם באקפולקו וקנקון, בהמתנה לחיסולו בארץ של עד המדינה, שכבר ניצל מניסיון התנקשות אחד. ב-1 ביוני 2004 חוסל עד המדינה על ידי יורה אלמוני ובסוף חודש יוני נחת מולנר בארץ, חופשי ומאושר. הוא הסדיר את ענייניו הכספיים עם הררי והפך לשם חם בעולם הפשע כאשר מנע מיעקב אלפרון לגבות חוב של 600 אלף שקל ממהמר "שלו". הסכסוך הזה הוליד את התקרית המפורסמת בלובי של מלון דניאל בהרצליה, במהלכה אלפרון ובנו דרור התעמתו עם מולנר, שנחתך קלות אל מול עיניו של חברו שחזר מדרום אפריקה, ליאור סער.
זה היום בו דרך כוכבו של האיש אשר העז להזיז הצידה את יעקב אלפרון. עשרות עבריינים מרמת גן והסביבה הפכו אותו למנהיג הבלתי מעורער שלהם, והיו מוכנים לעשות הכל בשבילו, כולל עימות גלוי עם האלפרונים והכרזת עצמאות מול הנהגת האברג'לים. במקביל לכך נעלמו מהשטח בזה אחר זה טייקונים כמו אבוטבול, אוחנה ורוזנשטיין.
משפחות הפשע מהמגזר הערבי הוקסמו מהיכולת הטכנולוגית של בוגר גולני האשכנזי שמסוגל לייצר להם פצצות - וחברו אליו. בינתיים, החבר גדול הממדים, בן כהן, השתחרר מהכלא בוגר יותר ורציני יותר, ויחד עם האחים טל ורמי יוסף, וכן ליאור סער, הם הרכיבו את שכבת ההנהגה. כך למעשה קרם עור וגידים מה שהמשטרה והתקשורת מכנים "ארגון הפשע של עמיר מולנר".
מאז, על הזכות לקבל את שירותי האבטחה והבוררות של מולנר ואנשיו מתחרים בעלים של מועדונים ועסקים מתחום השעשועים, הספורט, הפיננסים ושוק הירקות הסיטונאי, כאלה אשר מעדיפים לא לערב משטרה למרות החיכוך היומיומי עם לקוחות אגרסיביים ועבריינים בכירים שמנסים "להגן" עליהם.
בעל אחד ממקומות הבילוי המצליחים בתל אביב סיפר כי יזמים צעירים מוקירים מאוד את תכונות האופי של מולנר, שנתפש על ידם כג'נטלמן אינטליגנטי עם מוח אנליטי וראש כלכלי. הם מעדיפים להכניס אותו כשותף בעסק שלהם ובלבד שלא יתקרבו אליהם ארגוני פשיעה הידועים באגרסיביות ובחזירות שלהם.
"אם מולנר קובע איתך אחוז של שותפות, זה כמו בעסקה לגיטימית ואתה בטוח שאף אחד לא יתקרב אליך. אבל אם איזו משפחת פשע מהמגזר נוחתת בעסק שלך, או איזה עבריין אגרסיבי אחר, התיאבון שלהם לא נגמר והם לא מפסיקים עד שהם לוקחים לך את העסק".
גורמים במשטרה מייחסים למולנר את חיסולו של יעקב אלפרון. אחרים טוענים כי מדובר בחיסול שהזמינו האחים אוחנה, ואילו אסכולה מודיעינית אחרת מדברת על מיזם משותף שמולנר והאחים אוחנה שילמו על הוצאתו לפועל. כך או כך, מספר ימים לפני הרצח עזב מולנר את הארץ וכאשר חזר הוא נעצר בחשד למעורבות בו. בהמשך התברר שלמשטרה אין ראיות, אך הוא הואשם עם 17 אחרים שהיו עדים להטמנת אקדח בחצר בית ברמת השקמה. מולנר נשפט ל-32 חודשי מאסר, אותם סיים לרצות בתחילת חודש אוגוסט.
משום מה, השחרור של מולנר לפני כשבועיים לא זכה לאזכור חדשותי כלשהו, בניגוד לסיקור ההיסטרי שליווה את פרנסואה אבוטבול המנוח ביציאה מהכלא, עם מעיל עור ואופנוע. פרנסואה, אגב, ציפה מאוד לשחרור של מולנר והאמין שהוא יוכל לפתור עבורו את הבעיות הקיומיות שאיימו על חייו. לאור סמיכות הזמנים בין הרצח לשחרור נותר רק לשאול, האם מישהו הקדים וביצע את החיסול של פרנסואה לפני שמולנר ישתחרר מהכלא וייכנס לתמונה?
בינתיים, כתבי הפלילים אשר נרדמו בשמירה "הוקפצו" על ידי דוברי היחידה הארצית לחקירות כלכליות (יאל"כ), אשר הביאו לידיעתם חשדות כי מרגול מנהלת בוררויות אצל עבריינים. כאשר הדוברים גם לחשו לעיתונאים שלא לייחוס כי "העבריינים האלה מוגדרים כאנשי הארגון של מולנר", עורכי המהדורות יצאו מגדרם. כאילו שמרגול ובוררויות זה לא מספיק מתלהם ודרמטי, וכאילו שאם מולנר היה קשור לפרשה מפקד היאל"כ תנ"צ אבי נוימן היה מוותר על המעצר שלו.
כך או כך, לא כל מכר של מולנר הוא בכיר בארגון או "חייל", שזה בכלל התואר הכי מעליב לעבריין שמכבד את עצמו. באחד המקומות אפילו נכתב שמיכאל חזן הוא הסגן של מולנר, ואני תוהה מה חושב על כך סגן ממשי כמו איש הקעקועים ליאור סער או הענק הלוחש בן כהן.
ועדיין, תגיות המשטרה והתקשורת מטילות על כתפיו של האסיר המשוחרר מולנר את האחריות להיפטר מהשיוך של האנשים האלה אליו, אם הוא לא באמת מעוניין לחזור לעוד כמה שנים ב"מקרר" של שב"ס.