הטרור האיסלאמי בסיני הוא לא רק בעיה ישראלית אלא גם איום על ביטחון הפנים של מצרים. אלא שהמועצה הצבאית העליונה המקרטעת במצרים מתקשה לקבל החלטות הנוגעות לשיתוף הפעולה הכה נחוץ עם ישראל. הדבר נובע מהחשש שהאחים המוסלמים, הצוברים עוצמה ברחוב המצרי, ישתלטו על מצרים בסופה של המהפכה "הדמוקרטית" וישנו את פניה מבית ומחוץ, ואולי גם יערפו אי אלו ראשים בעקבות קשרים עם "האויב הציוני".
בצל חוסר ודאות זה מקשיבים קציני הצבא לרחשי האספסוף האיסלאמי שברחובות וחוששים מפעולה נחרצת בסיני. הסתייגות זו - לצד החזרת השגריר המצרי לקהיר - מסתמנת חרף האינטרס המשותף שבין המדינות, ולמרות דרישתה של קלינטון כי מצרים תשיב את הביטחון בחצי האי. בנוסף, קיימות מגבלות על גודל הנוכחות של כוחות מצריים בסיני כנגזרת מההסכמים עם ישראל - הגם שזו התירה הקלות באחרונה. קושי נוסף נובע מהקלות הבלתי נסבלת שבה קצינים מצרים מעלימים עין מפעילי טרור בסיני תמורת חופן לירות מצריות. הצורך בשיתוף פעולה יחמיר בשעה שיידרשו בעתיד פעולות מרדף שיחייבו חיזוק התיאום הביטחוני בין המדינות. אם לא כן, יצליחו הטרוריסטים להפוך את הגבול ל"תיל ממעיד" העלול לסכסך ולהסלים את המתח ביניהן - רווח נקי לחמאס.
כרוניקה של פיגוע ידוע מראש
תהליך הפיכתה של סיני למובלעת טרור ממש בחצר האחורית שלנו לא התרחש במפתיע. זה לא כבר הוסבו החופים של חצי האי לנתיבי הברחה לפעילי טרור - נשק, תעשיית חבלה, סמים, זנות וסודנים חוצים את הגבול לישראל באמצעות בדואים משני צידי הגבול. חלק מהם עברו לאורך השנים "הסבה מקצועית" והפכו לפעילים איסלאמים בשירות אל-קאעידה. והאחרים המשיכו במלאכת ההברחה עבור כל המרבה במחיר, כמקצוע היסטורי עתיק שבו גילו מצוינות, בבחינת "מעשי אבות סימן לבנים".
הפיגוע שיצא מסיני ביום חמישי הוא, למעשה, תוצאה של כרוניקה ידועה מראש. עיתוי הפיגוע נבע מכך שפטרונו הסורי של חמאס, אסד, הפך פניו והוא פוגע עתה באחים המוסלמים ובפלשתינים בסוריה; המשא ומתן של חמאס עם פת"ח נקלע למבוי סתום, והסגר על עזה ממשיך חרף הבטחותיו של הסולטאן העות'מאני החדש ארדואן. חמאס חש נטוש ונשכח שכן לא הצליח להציג הישגים בעניין שחרור אסירים תמורת שליט, ואילו אבו מאזן עומד לגנוב לו את ההצגה באמצעות מדינה פלשתינית בספטמבר. כולם מדברים על המהפכות הערביות, אך חמאס נשכח.
לכן, למעשה, הפיגוע שתיכנן חמאס נועד להכות בישראל ולהבליט את קיומו כשחקן פעיל בזירה. יש להמשיך לגבות ממנו מחיר כאב, להחיש את בנייתה של מערכת מסכלת חדירה בגבול סיני ולהכריז באוזני העולם כי מי שמנסה לחצות את הגבול מפר את ריבונותה של ישראל. וכמו כל מדינה מתוקנת בעולם - ישראל תמנע בכוח את הפרת ריבונותה.