פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      מחאת האוהלים: הזדמנות ואזהרה

      לאחר שהאוהלים יפורקו והמפגינים ישובו הביתה, קיימת סבירות גבוהה כי ייווצר סדר יום פוליטי חדש אשר יחייב את המחוקקים להבטיח כי נושאי רווחה וחברה לא יזכו עוד להתעלמות. לכן עלינו לחגוג את המחאה הזו ולא להתייחס אליה כאל ימין או שמאל.

      המפגינים, ברובם, משקפים את התסכולים של ישראלים בעלי השכלה ממעמד הביניים, המתקשים לקיים רמת חיים נאותה ואשר זועמים על מה שנתפס בעיניהם כתאוות בצע צינית מצידו של האלפיון העליון. הנושא העיקרי העומד על הפרק במחאת האוהלים הוא דיור בר השגה. בדומה למדינות מערביות רבות, זוגות צעירים בישראל נאבקים כדי לרכוש דירות, אך הבעיה מועצמת משום הבירוקרטיה המסורבלת ומשום ש-%90 מהקרקעות מוחזקות בידי מינהל מקרקעי ישראל והמדינה. גם השכר הנמוך והשערורייתי המשולם לרופאים, לאחיות, לשוטרים, למורים ועוד בעלי מקצועות חשובים התורמים למדינה נמצא במוקד המחאה, ובצדק.

      להימנע מפופוליזם

      בקדנציה הקודמת שלו כראש ממשלה הפעיל נתניהו רפורמות לפירוק גופי הבירוקרטיה המנופחים של המדינה. כשר האוצר בתקופת ממשלת שרון הוא התרכז בעיקר בהפחתת חובות ובמאמצים מחודשים לקראת הפרטה. אלו איפשרו לישראל להימנע ממשבר חובות כמו במדינות האיחוד האירופי, ובראשן יוון. באמצעות איזון התקציב, הגבלת החוב הלאומי ושימור האחריות הכלכלית הצליח נתניהו להימנע מהמגיפה הכלכלית החמורה ביותר - אבטלה. כיום היא נמצאת ברמתה הנמוכה ביותר ב-20 השנים האחרונות (5.8% לעומת 9.2% בארה"ב). ישראל היא כיום אחת הכלכלות הטובות בעולם המערבי, עם מערכת בריאות מהטובות בעולם.

      אולם בזמנו גונה נתניהו על כך שנהג בנוקשות רבה מדי כלפי החלקים החלשים בחברה, ונטען כי מהלכי ההפרטה שלו הוסיפו לכוחם של המגה-עשירים. לא ניתן להאשים את נתניהו בכך שהוא מסייע לטייקונים בכוונה. הרי הוא הצליח לשבור את המונופול של הבנקים ואף לדרוש תמלוגים גבוהים יותר על הגז הטבעי מחברות האנרגיה. אבל מאז כהונתו הראשונה כראש ממשלה הוא, ויורשיו מכל קצות הקשת הפוליטית, לא הצליחו לבלום את העלייה המטאורית בכוחם של הטייקונים החדשים. השפעתם מתפרסת על פני הבנקים, רשתות המזון וחברות הביטוח, התקשורת והסלולר. אחת ההשלכות החמורות של ריכוז ההון בידי מעטים היא הגבלת התחרותיות, ולכן מחיריהם של מוצרי יסוד גבוהים כאן מאשר באירופה ובארה"ב, שם השכר גבוה הרבה יותר. נוסף על כך, מקומם לחזות בחלק מהטייקונים הללו משתמטים מתשלום חובותיהם - לא רק לבנקים ולמלווים אחרים, אלא אפילו לקרנות הפנסיה.

      בנוסף, קיימות בישראל סטיות במיסוי. המע"מ, העומד על 16%, גבוה ומהווה מעמסה על העניים כמס עקיף מוגזם, ויש לבחון אותו מחדש. עם זאת, המיסוי הישיר המשולב (הכולל חובות בריאות וביטוח) עבור אלו המשתכרים את המשכורות הנמוכות ביותר מגיע רק ל-2.8%, בעוד דרגי המיסוי הגבוהים משלמים 82%. ובשונה משכירים רגילים, הטייקונים - כפי שקורה, יש להודות, גם במדינות אחרות - מצליחים לייצר פרצות חוקיות על מנת להנמיך את רמת המיסוי שלהם.

      על הממשלה להפגין חמלה ומוכנות להקשיב למצוקותיו של העם, אך גם להימנע משימוש פופוליסטי במונחים כמו "צדק חברתי" רק כדי להצדיק חגיגות בזבוזים העלולות לבטל 20 שנות ניהול כלכלי אחראי. במינויו את פרופ' מנואל טרכטנברג, שהתפטר מראשות המועצה הלאומית לכלכלה לאחר שהליכוד זכה בבחירות, הפגין נתניהו אומץ. נראה כי טרכטנברג יעסוק במהלך של רפורמה חברתית, שהיה צריך לעשותו מזמן. יש להעניק לו זמן לעבוד ולדחוק את אלו המבקשים להפוך את המחאה לכלי ניגוח פוליטי לשוליים. עתה ניצבת בפנינו הזדמנות: ליישם רפורמות, לא בן-לילה, תוך כדי שמירה על כוחה הייחודי של הכלכלה שלנו - לטובת העם כולו.