פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      לשגר מסר לחמאס

      שרי השמינייה שהתכנסו בשעת לילה מאוחרת במשרד הביטחון נדרשו להכריע בין כמה אפשרויות, שנעו בין תגובה קשה-אך-סמלית למטח הרקטות הקטלני שנורה אמש לבאר שבע, לבין תגובה קשה מאוד שתבהיר לצד השני שהגבולות נחצו, גם במחיר של הסלמה.

      בדיון, ובשורת הערכות המצב שקדמו לו, התהפכה המגמה ששררה עד לשעות הערב המוקדמות, ולפיה ניתן יהיה "להכיל" את האירוע, ולסיימו בתוך שעות.
      מחיר הדמים בבירת הנגב (וגם דיווחים כי חמאס השתתף בשיגור) הבהירו כי בעזה יש מי שמנסים לשנות את כללי המשחק שמעצבים את השקט בדרום.

      מבחינת ישראל, המשמעות המתבקשת היא הקשחת הפעילות נגד הריבון בעזה - חמאס. אם עד אמש הופנו מירב התקיפות לעבר ארגון ועדות ההתנגדות העממית שאנשיו פעלו סמוך לאילת, ונגד פעילי הג'יהאד האיסלאמי שמסייעים להם, מעתה הכוונה היא להבהיר לבעל הבית ברצועה שהוא ישלם מחיר על הימשכות הירי: ככל שהירי יגבר, המחיר יעלה בהתאם.

      גם לישראל אין אינטרס בהסלמה

      מדיניות כזאת תעביר את הדילמה בחזרה לעזה, שם האינטרס העליון של חמאס הוא לשמר את "הפרויקט" שלו (או "המבצר") - המדינה הסונית שהוא הקים ברצועה. סביר שהוא לא יסכן את ההישג הזה בשביל כמה אנשי "ועדות" הרוגים, ולא יאתגר את ישראל עד כדי אפשרות שתישקל פעולה קרקעית למיטוט שלטונו. כפי שנהג בעבר, חמאס צפוי לעצור ברגע שירגיש שישראל עומדת להשתגע.

      את המסר הזה בדיוק צריכה ישראל לשגר לחמאס, ומייד. גם כדי להלחיצו, אבל גם משום שבאמת אין לנו כרגע אינטרס בהסלמה רבתי.

      בוודאי לא כאשר היחסים עם מצרים כל כך שבריריים (במאמץ עילאי הצליחו במערכת הביטחון לסכם על תחקירים משותפים לפיגוע באילת שבו נהרגו שוטרים מצרים, ולמנוע את הכוונה להחזיר את השגריר המצרי מתל אביב), והלגיטימציה הישראלית בעולם משוועת לאשראי.

      זאת גם העמדה שהציגו לדרג המדיני ראשי מערכת הביטחון - ובראשם הרמטכ"ל וראש השב"כ - שהסבב הנוכחי הוא האתגר הממשי הראשון שלהם בתפקיד. מבחינתם, עזה צריכה לספוג נבוט, אבל כזה שבסופו נכונות להחזרת הרגיעה בכללים הקודמים: הם לא יורים, ואם כן - אנחנו מגיבים מייד.

      היממה הקרובה תקבע אם זה אפשרי, או שהדרום ייקלע בימים הקרובים להסלמה חריפה ולא מבוקרת.