פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      ספטמבר כבר כאן

      ספטמבר כבר הגיע: בשעה 12:04 אתמול, עת נשמעה הירייה הראשונה סמוך למעבר הגבול בין ישראל למצרים (נטפים), הקדים חודש ספטמבר הבעייתי להגיע אלינו. במועצת הביטחון בניו יורק, בחודש הבא, תותקף ישראל במילים. כאן היא כבר מותקפת בסידרת אירועים חמורים ואלימים.

      למהפכת תחריר יש מחיר וישראל שילמה אתמול מחיר כבד ראשון. מתקפת הטרור האלימה בדרום היא ההשלכה הראשונה של המהפכה במצרים על ישראל. יש הרואים סימנים חיוביים רבים ב"אביב העמים הערבי". היא אמורה להביא, כך טוענים, דמוקרטיה לקהיר. בינתיים היא כן גרמה להתפוררות הריבונות המצרית בחצי האי סיני. כל זמן שהרפיון המצרי פגע בצינור הגז (חמישה פיצוצים בחמישה חודשים) חשנו פגיעה בכיס. אתמול הרפיון בדרום גבה קורבנות בנפש.

      אוטובוס באזור אילת נפגע מירי של מחבלים בפיגוע משולב בדרום, אוגוסט 2011 (רויטרס)
      ופתאום בא הטרור ומחזיר אותנו למציאות העגומה של בעיות של "אקזיסטנס". קו 392 לאחר הירי אתמול (צילום: רויטרס)

      חצי האי סיני הפך מאז לכתו של מובארק למזרח הפרוע של מצרים. כנופיות חמושות מטילות מורא אפילו על תחנות משטרה מצריות. ובעזה מחייכים כל הדרך לפיגוע, כי ברגע שמדובר בטרור, יודעים לצערנו שם בעזה לנצל הזדמנויות. גם הבדואים, אגב, יודעים לנצל המצב. הברחות נשק הם עסק מכניס. הרבה יותר מסיוע למהגרים בלתי חוקיים מסכנים מסודן ומאריתריאה לחצות את הגבול לעברנו.

      תחריר הגיעה לישראל - ולא בדרך לה קיווינו

      שיתוף הפעולה בנושאים הביטחוניים בין ישראל למצרים חייב לא רק להימשך כאילו דבר לא השתנה בפברואר, אלא גם להיות יעיל. צריך לא רק לדבר, צריך גם להתכוון. מובארק מוצג לעולם בכלוב שממנו הוא כבר לא יכול עוד להטיל אמברגו נשק על חמאס. השטח בסיני הפך להיות מגרש המבצעים של ארגוני הטרור האיסלאמיסטים.

      בכל חג אנחנו שומעים על התראות פיגוע בסיני, לצד התרעות מסע. ופתאום אנחנו מגלים כי 20 טרוריסטים יכולים להסתובב ככה סתם בצהרי היום בדרום המדינה שלנו במטרה להרוג, כאילו היינו אפגניסטן או פקיסטן. מאחר שאין גדר, ובמצרים התחלף בעל הבית, ניתן לחשוש מהפיגוע הבא.

      כמה התלהבנו בשבועות האחרונים: היינו כשאר העמים. גם אנחנו התעסקנו סוף סוף בבעיות כלכליות. היה לנו אפילו הלוקסוס להתעסק עם בעיות אקזיסטנציאליסטיות ופתאום בא הטרור ומחזיר אותנו למציאות העגומה של בעיות של "אקזיסטנס" (קיום). צדק מי שאמר כי כיכר תחריר הגיעה לישראל. אבל לא בדרך שבה חלק מאיתנו קיוו.