פוקר טוב רומניה

קחו את הכתבה הזו בעירבון מוגבל. כל המרואיינים בה הם שחקני פוקר חובבנים בהווה ו"פרו" (מקצוענים) בעתיד. הם בלופרים מקצועיים, אנשים שמשקרים בתדירות שבה אתם נושמים. בטן המטוס שהביא אותם לרומניה בסוף השבוע האחרון היתה עמוסה בחפיסות קלפים שחיכו ליד שתערבב אותם, תחלק אותם, תבקש מהם להיכנס או לזרוק, תביא אותם לשיאים של ריגוש ושל כאב, והכל בטורניר טקסס הולדם ראשון מסוגו, Tour Queen Poker, שאירגנו ישראלים למען ישראלים שמאסו במשחק המחתרתי בישראל ורוצים לשטוף את העיניים בדילריות מזרח?אירופאיות.

משחק הפוקר טקסס הולדם הוצא בארץ מהחוק והפך לעבירה פלילית בעקבות פסק דין תקדימי של בית משפט השלום בתל אביב. המשמעות: ארגון משחק כזה למטרות רווח או זכייה בפרס כלשהו, מהווה עבירה שדינה עד שלוש שנות מאסר. העונש על השתתפות במשחק יכול להגיע לשנה בכלא.

"אם יש לך מזל השכל רק מפריע", מנדב יקי אילוז את הפתיח לכתבה ("שחקנית? אה, לא? מה את? עיתונאית... אבל את יודעת טקסס?"). הוא בן 45, מורה לנהיגה, גרוש ואב לארבעה, שחקן פוקר חובב. בלילה שבו נחת המטוס ברומניה יקי הלך לקזינו של המלון לשחק קצת ק?ש, מתוך מחשבה הגיונית שעד שהטורניר יתחיל צריך להתחמם. מהר מאוד התברר שמדובר בהיגיון קולקטיבי - עוד לפני שהשעון הראה אחת בלילה כבר התכנס בקזינו שולחן ראשון על טהרת הישראלים. המטוס, אגב, נחת ברומניה בשעה 23:00.

כ?200 ישראלים שטפו את מלון הווארד ג'ונסון במרכז בוקרשט. חבורות של גברים צעירים - חמושים בכובעי מצחייה ומשקפי שמש, ולהגברת אפקט ההרתעה מצוידים גם באוזניות - לגמו שמפניה שחילקו מלצרים רומנים אדיבים ונטולי אגו. הישראלים מיהרו להתמקם בחדרי המלון, שם בילו בממוצע ארבע שעות ביממה, לצורך שינה חטופה ולא מחייבת בין משחק למשחק. את שעות הערות שלהם מקדישים חובבי הפוקר לאהבה הגדולה בחייהם - נשים, ארוחות, בילויים ושינה יידחקו הצידה בימים הבאים, עכשיו הגיע הזמן לשחק.

מספר לא ידוע של חבר'ה ישראלים באמצע שנות ה?20 לחייהם, שייקראו מעתה נערי הפוסטר של טורניר הפוקר (הם לא שיחקו, רק חיממו את מושבי הקזינו), עומדים מאחורי ארגון הטורניר. למרות הבטחותיהם כי ישתתפו בטורניר סלבריטאים דוגמת עוז זהבי וציון ברוך, איש מהם לא היה על המטוס. מבחינת משתתפי הטורניר - שסיימו להצטלם, למסור פרטים ולקבל תג שיכניס אותם מחר לאולם המשחקים - חסרונם של זהבי וברוך כלל לא הורגש. האלילים שלהם - כריס מאנימייקר, טום דוואן ופיל איווי - לא רשמו נוכחות, ובזה מסתכם הידע שלהם על סלבריטאים.

אם מישהו מחפש את מי להאשים בהתפשטות משחק הפוקר, מאנימייקר הוא האיש שאליו כדאי לכוון את הצ'יפ. הזכייה שלו ב- World Series of Poker ב?2003 גרמה לכל אדם ששיחק אי פעם פוקר באינטרנט להאמין שגם הוא יכול ללכת עד הסוף ולהפוך מצעיר אלמוני לשחקן שיגרוף מיליונים וידהים את העולם. מאנימייקר (לטענת הפוקריסטים זהו לא כינוי, אלא שם המשפחה המקורי של האיש) עשה זאת בגיל 28, מעט גבוה מממוצע הגילים בטורניר ה?QPT, העומד על סביבות גיל 26. "פוקר זה משחק של צעירים", מסביר מוטי בן דוד, בן 26 בעצמו, המשחק מגיל 21 בלייב ובאינטרנט.

כבר ארבע שנים שבן דוד לא עובד בצורה מסודרת אלא חי את עולם הפוקר, אם כי לאחרונה החל ללמוד שמאות מקרקעין. "אני לא רוצה לעסוק בזה, אבל צריך תוכנית חלופית", הוא מסביר. השמאות היא הקרקע שלו לעתיד, הפוקר הוא ההווה. הוריו לא התלהבו מהתחביב של בנם, שהפך למקצוע זמני, וגם כשסיפר להם על זכייה יפה בטורניר אינטרנט (יפה = 5,000 דולר), הם לא נפלו מרוב אושר. "הם רואים בזה הימורים, ואני מבין אותם, אבל הם לא יודעים שיש בזה הרבה מעבר למזל. יש מחשבה ופסיכולוגיה. זה משחק מורכב", הוא מסביר ומפגין שכנוע פנימי עמוק.

אז ממה ההורים חושבים שאתה מתפרנס?

"אמא שלי לא מבינה מאיפה הכסף. יכול להיות שהיא חושבת שאני סוחר סמים. אבל אם אני אזכה כאן אני אספר לה", מבטיח בן דוד. כעבור יומיים, עם הדחתו מהטורניר, החליט בן דוד לחכות להזדמנות הבאה. יהיו עוד טורנירים, והוא מעדיף לחזור הביתה עם מזומנים להוכחת צדקת דרכו.

משתתפים: 122 (נשים: 1), קופה: 58 אלף יורו, משקפי שמש: 50, אוזניות: 9, כובעים: 15

הגרלה קבעה מי ישתתף ביומו הראשון של הטורניר ומי בשני, ואף קבעה את סדר הישיבה בשולחנות. כל משתתף קיבל חולצה, כובע וערימת צ'יפים, והצטייד באמונה פנימית מהבית שהפעם הוא הולך עד הסוף. דמי הכניסה לטורניר, 550 יורו, לא הרתיעו בני 20 ומטה שהגיעו במטרה לנסות את מזלם - סליחה, זה לא מזל, זו יכולת. אחד מהם, המכונה אייל "קאסיאס", ילדון בן 18 וחצי עם פנים תמימות של בן 12, שיחק בליל הגעתו לרומניה שעה בקזינו, והמשיך להנאתו בפוקרסטאר (אתר אינטרנט) עד תשע בבוקר. אחרי שעתיים מלאות של שינה הוא התייצב לטורניר הראשון בחייו, ועם או בלי קשר לשעות השינה שצבר, עף אחרי שש שעות. אם אתם חושבים במקרה שעם הדחתו הוא הלך לישון, חיזרו לתחילת הכתבה.

לכל קלפן יש שם שנתנו לו חבריו ויריביו, האנשים שאותם הוא רוקן בשולחנות והוא כבר לא זוכר אבל הם לא ישכחו לעולם. מי שהצליח ללכת מעט יותר רחוק מקאסיאס (הקרוי על שמו של השוער הספרדי) הוא שי (25) המכונה גאבור. בתחילת הטורניר גאבור לובש את חולצת המזל האדומה של מנצ'סטר יונייטד ועוטה פרצוף מרוחק, בעודו מנסה להפחיד את יריביו בשולחן 14. עניין חולצות המזל עוד יתברר בהמשך כעסק מסריח למדי. זו אינה מטאפורה. מדובר בבעיית היגיינה אמיתית: ריח הזיעה החמצמץ ממלא את האולם כבר ביומו הראשון של הטורניר. המנהג, אגב, מקורו באמונה טיפשית כי חולצה מביאה מזל. טיפשית - רק מכיוון שכל משתתף בטורניר מתעקש להסביר לי מרגע היכרותנו שפוקר אינו משחק של מזל.

מי שמצליח להתעלם מהניחוח הגברי החריף הוא מר פטפטני (שם בדוי). בן 35, חי עם בת זוג ואב לילד, בעל עסק לאיפור ברומניה, חי על קו בוקרשט?תל אביב. "אני אגיע רחוק בגלל האנרגיות שלי", הוא מבטיח ויש לו הסבר מדוע שעה אחרי פתיחת הטורניר האולם מלא בגברים שכבר לא רואים בעיניים. "יש כאלו שאוהבים ריגושים מדודים, ויש כמוני, שאוהבים על הקצה. אני הולך עד הסוף", הוא אומר. כעבור שעתיים יירשם שמו בטבלה: מקום 70 (מתוך 122), העיקר שיש קזינו במלון, ואפשר להתאושש בקלות.

עפת קצת מוקדם לא?

"איבדתי סבלנות. את באה לקזינו?".

כשאני שואלת את גבי סער (שם בדוי), בן 23, המגדיר את עצמו שחקן פוקר זה כשנה וחצי, איך אמא שלו מגיבה לבחירת המקצוע המעניינת, הוא מספר שהיא לא אוהבת את הרעיון ושהוא התחייב בפניה להתחיל ללמוד באוניברסיטה מקצוע אמיתי באוקטובר 2013. "אבל תראי, בינתיים אני מעביר שיעורים פרטיים בסקייפ וגם לה אני מסביר שפוקר זה לא עניין של מזל", הוא ממשיך, "ככל שאתה משחק יותר ידיים הפקטור של המזל יורד. לא היה לי חודש שהפסדתי בו כבר שנה וחצי, אז איך אפשר להגיד שזה רק מזל?".

שיכנעת אותי. כמה עולה שיעור?

"75 דולר לשעה".
י
קר. אני לא חושבת שאני אעמוד בזה.

"כדאי לך", מתערב חבר תומך, "גבי היה עכשיו בטורניר בוורנה, והרוויח 1,000 יורו לעשר שעות עבודה".

"מפתה. אני אחשוב על זה בלילה", אמרתי וחמקתי באלגנטיות של חמור תועה מהניסיונות לדחוף אותי לשולחן, בעוד אני משתמשת בתירוץ שאני כבשה מתה (אם לא הבנתם עדיין, בטרמינולוגיה של אנשי הפוקר, כבש זה שחקן שלא מבין את המשחק וכבש מת זה טיפש גמור).

משטף הדיבור הפוקריסטי לא היה לי סיכוי להתחמק. סביבי עמדו השחקנים זוגות ושלישיות, עישנו וליהגו על פלופ, טרן, סטים, ריבר, ביג בליינד, סמול בליינד, דחיפות וכבשים, בעיניים בורקות ובהתלהבות של אנשי כת קדומה. בפקולטה למדעי הרוח, הסובלת בשנים האחרונות מצלילה במספר הסטודנטים, צריכים לחשוב על פתיחת חוג חדש: "הפילוסופיה של הטקסס". המתודיקה מעניינת. השחקנים יכולים להתווכח שעות ארוכות, לנתח מהלכים ולבחון אפשרויות (Odds) וגם כאן עולות פה ושם המילים "כיסא" ו"שולחן", וגם כאן הדיונים לא הולכים לשום מקום. רגע, האם כשאפלטון אמר "החינוך היעיל ביותר הוא לתת לילד לשחק בדברים נפלאים", הוא התכוון לטקסס?

משתתפים: 143 (נשים: 2), קופה: 68,900 יורו, משקפי שמש: 34, אוזניות: 12, כובעים: 25

טורניר פוקר הוא אחד האירועים הבודדים בחיי עיתונאית שבהם התור לשירותי הנשים קצר מהתור לשירותי הגברים. למעשה, אין תור. שלוש נשים רומניות נרשמו לטורניר, אף אחת מהן לא שרדה לאורך זמן, לאיש מהמשתתפים אין הסבר מדוע. ביומו השני של הטורניר המגוון האנושי מתחיל להתבהר.

לצד זוגות חברים שהגיעו כדי לשחק להנאתם ואינם רואים בפוקר מקצוע, התפקדו מספר מרשים של גברים ישראלים צעירים מאוד, בתולי הטיול לדרום אמריקה המבקשים להפוך את הפוקר לג'וב עתידי. אחד מהם, המכונה "הילד", בן 21, משחק מגיל 14 - לייב, פארטיות, שולחנות, טורנירים, קש, הולדם ואומהה - ובעיקר יושב על האינטרנט, מה שמסביר כיצד הפך לבטטת מחשב עם כרס קטנה.

"הילד" נראה מבוגר מכפי גילו אך מתנהג בהתאם לתאריך המוטבע בתעודת הזהות שלו. הוא וחבריו מסתובבים בקזינו עמוסי אטיטיוד, לוגמים אלכוהול, מעשנים בקצב רצחני, כובעיהם מונחים ברישול מכוון על הצד, ונדמה להם שהם יודעים משהו שאחרים לא. בקזינו לא מתרגשים מההצגה. המבוגרים מרוקנים אותם בלי רחמים, מזכירים להם שלפעמים להיות צעיר זה עדיין גם להיות טיפש.

מי שלא נופל במלכודת הגיל הוא "תולעת שלג", בן 23, המשחק כבר שנה וחצי "ברצינות", גר אצל ההורים, אבל רואה את מקום המגורים הנוכחי כזמני. "בשנה הראשונה אתה בונה את עצמך. זו שנה קשה, ואסור להתפתות לשים את כל הכסף במקום אחד. צריך לפזר סיכונים. אני משחק בכמה מקומות במקביל ובחודש אני מרוויח פי שניים מהשכר הממוצע, ואני חי ברמת חיים פסיכית".

ההורים מעודדים אותך? יש לך גב בבית?

"אבא שלי כבש מת", אומר תולעת ונקרע מצחוק. מתברר שאביו ואחיו הגדולים משחקים פוקר כתחביב. תולעת יהיה הראשון במשפחה שינסה להפוך את העיסוק הצדדי למקצוע. "אמא תומכת, אבל כל שבועיים היא שואלת מה אלמד. אני לא רוצה ללמוד בכלל, אבל יש בעיה. בארץ לא מקובל להיות שחקן. גם בחורות לא רוצות לצאת עם מישהו שיש לו תדמית של קלפן. את יודעת שבעולם זה כבוד וגאווה לומר שאתה שחקן פוקר מקצועי?".

אתה חי בישראל. תתעורר. לך ללמוד משהו.

"פוקר זה מה שאני רוצה לעשות בחיים. אני רוצה להרוויח מלא כסף".

מה מצבך בטורניר?

"עפתי אתמול. היה לי מזל רע. קיבלתי זוג 6. בפלופ בא 2, 6, אס, העליתי, שניים שילמו לי - בטרן בא 9, העליתי שוב - אחד שילם ואחד עשה אול אין, שילמתי - אחד זרק ולזה שדחף היה אס 9, ובריבר קיבל 9. אכזרי".

(מעכלת את המידע ואומרת כעבור עשר דקות) די, איזה מבאס.

"כן, דפקתי בוקס לשולחן מרוב עצבים, זה ישב לי בראש כל אתמול. לא שיחקתי אחרי ההדחה".

אז אתה פורש?

"היום בערב אני אשחק טקסס בטורניר צדדי, 2,000 יורו כניסה. תבואי לכתוב על זה, אני לוקח".

נפרדתי מהתולעת והמשכתי לשוטט בקזינו. כללי הקזינו מכתיבים שורה של כללי התנהגות, ובהם אחד בעל השפעה מכרעת על נפש הישראלי: איסור נעילת כפכפים. בדיוק כשהבנתי מדוע כל המשתתפים נועלים נעלי ספורט, נמצא האינדיבידואליסט היחיד שלא נתן לקזינו לגדוע לבהונותיו את החופש. אושרי נאמן (29), הגיע לטורניר עם כפכפים מסוגננים, וממילא הסתובב יחף רוב הזמן.

מדובר בבחור חייכן, שופע קסם, המרגיש בשולחן נוח יותר מכל אדם אחר, כולל בעל הבית האמיתי של המלון. השולחן לא מחבב אותו, מה שגורם לו להגביר את הדציבלים ולעשות הכל כדי להוציא את כולם מריכוז. כשהוא לא מתפקד כילד הרע של הטורניר, נאמן הוא בעל עסק לדגים מעושנים בישראל, נשוי טרי למלכת יופי (מיל'), ואיש של פוקר.

בדיקה העלתה שנאמן הוא דמות מוכרת בסצנת הפוקר הישראלית ואת היום השני של הטורניר הוא סיים כצ'יפ לידר, מה שהוביל מאוחר יותר למקום של כבוד בפיינל טייב??ל.
השעות נוקפות, עוד ועוד ישראלים מודחים

. "אני רוצה למות, אני לא אשכח את היד הזאת בחיים שלי", ממלמל גל לנץ (29), מאנשי האתר פוקרלנד, כשהוא מסיים את דרכו בטורניר בטרם עת ומשתף: "אני ביג בליינד עם אס 10, סמול בליינד קיפל, אני דוחף 80 אלף, מולי מישהו פותח אס 8, בפלופ בא אס קינג ו?3, הוא דחף סחורה - עשה אול אין, שילמתי עוד 80 אלף. יצא 8 בריבר והפסדתי", השחזור גורם ללנץ לחוש שוב את עוגמת הנפש העזה. עוד סיגריה נדלקת, עוד חבר יוצא לנחם ולעודד. זה לא יעזור. מה נשאר? הקזינו.

בשולחן אחר משפשף אלעד קרנן (26) את עיניו. קרנן, נשוי ואב לתינוק, מעיד על עצמו שהוא כבר שמונה שנים בפוקר, אם כי עכשיו הוא בגמילה.

אתה מול שולחן כרגע.

"כן אבל כבר הפכתי את הפוקר לג'וב ויצאתי מזה. עכשיו אני עובד בחנות ספורט. אי אפשר לחיות מפוקר עם משפחה".
בקיצור, אשתך אמרה עד כאן.

"אשתי לחצה עלי לפרוש אבל זו היתה החלטה שלי".

משתתפים: 63, קופה: 130 אלף יורו, משקפי שמש: 21, אוזניות: 16, כובעים: 5

"אם אין מזל אמרו חז"ל, שק בתחת וחסל", מתנדב עורך דין באמצע שנות ה?50 לחייו ופרשן לענייני פוקר בעיני עצמו, לבאר את השלב הבא: "פוקר בנוי על שלוש רגליים: האחת, ידע מתמטי?כלכלי של סיכויי המשחק, מה שנקרא ה?Odds. השנייה, יכולת פסיכולוגית. כולם עושים בלופים וזה לגיטימי, אך אדם עם ניסיון יודע לא להסגיר יד טובה וגם יודע לבחון את תגובות הגוף של יריביו. יש רמזים לשקרים. צריך לדעת לזהות אותם. והשלישית, מזל".

עורך הדין הממולח בחר לא לשחק בטורניר: "האידיאל בחיים הוא להיות עשיר ואלמוני", הוא אומר, "ואני הגשמתי את שתי המשאלות". אחד מבניו משחק ב?QPT, בעוד הוא מבלה בקזינו, מרוקן חובבנים ושחקנים שעפו מהטורניר.

איך הבן?

"שורד. הוא עדיין בטורניר, אבל אל תחשבי שהוא חי ממשחקי פוקר כמו הילדים פה. יש לו עבודה רצינית, הוא מהנדס חשמל, מרוויח יפה מאוד. את נשואה?".

כן. ואני גם אמא. רוצה לראות תמונה?

"חבל (מתעלם מההצעה), הוא מחפש עכשיו מישהי".

חידה: ארבעה ישראלים התיישבו סביב ה"פיינל טייבל". כמה רומנים נותרו סביבו כעבור חמש שעות? התשובה הנכונה היא שלושה. שלושת הפיינליסטים חילקו ביניהם את הקופה תוך התעלמות מסערת הרוח של חבורת הישראלים הבלתי מסופקת, שהתגודדה מאחורי החבלים ומחתה בעברית, כך שאיש לא הבין מה בדיוק הם רצו לומר. מארגני הטורניר לא ציפו לשלישיית גמר מקומית, אבל תוכניות לחוד וידיים לחוד. הישראלים עפו בזה אחר זה, מותירים לניקולס קייג' הרומני, סטפן בעל הלוק הצרפתי ועוף מוזר העונה לשם פלאביוס, כ?20 אלף יורו לראש, רווח נאה לשלושה ימי עבודה לא מלאים.

כמה שעות קודם לכן התיישבו נאמן ואלכס בלייכר בשולחן לצד שני ישראלים נוספים: מירון וטורי ולירן מכלוף. בלייכר סיים במקום הרביעי והתאכזב קשות. הוא כבר ליטף כמיליון צ'יפים לפני היד הגורלית שהעיפה אותו מהטורניר. לעומתו, וטורי (33), נשוי ואב לשלושה, קיבל את ההדחה ברוח מפויסת משהו. ככה זה כשאתה משחק מגיל 11. המשפחה יודעת ותומכת. אשתו מרוצה כשהוא חוזר עם רווחי טורנירים ומפנק אותה בתכשיטים.

"כולם רוצים לעשות כסף קל. לא רוצים להתאמץ", אומר מכלוף בן ה?23, "מה זה פוקר? בסך הכל לשבת על כיסא. אני לא מתאמץ. אני לא עושה כלום".

זה מרגש אותך לפחות?

"בטח, מה שלאחר זה סמים, לי זה הפוקר".

איך אתם זוכרים ידיים? זה משגע אותי.

"ככה זה בפוקר. אני זוכר את כל הידיים החשובות ששיחקתי". מכלוף לא ישכח גם את היד שסיימה עבורו את הטורניר. בלחיצת יד הוא נפרד מהשולחן, מסיים במקום התשיעי והמכובד, מסנן משפטי כאב בסגנון "הדילרית הרסה אותי", "איזה קלפים, איזה קללה", מסרב להאשים את עצמו בהפסד. וטורי ונאמן מסיימים לא הרבה אחריו, משאירים את בלייכר להילחם בשלושה זרים. "ספיק אינגליש", דורשים ממנו הסדרנים הקשוחים מסביב לשולחן. הרומנית ממשיכה לשטוף את השולחן, הדיל שיחסל את בלייכר כבר נרקם.

שעות מעטות לאחר תום הטורניר, המטוס בדרך לתל אביב עמוס זיכרונות ומספרים. איכשהו, כולם יצאו מורווחים מהחוויה. בדרך משתף אותי וטורי שהעתיד הוא בכלל אומהה. "זה יותר מזל, יותר מסבך ויותר מסוכן. ככל שהריגוש יותר גדול גם הסיכון יותר גדול. תראי, כולם ישחקו אומהה בסוף". ומקצה המטוס נשמעת קריאה של אחד שלא חזר מורווח: "יש משחק היום?".

shirz@israelhayom.co.il