אני תומך בכל ליבי בפעולה צבאית לחילוצו של גלעד שליט. פעולה כזאת היא ביטויה של הרוח הישראלית, היא ביטויה של רוח אנטבה, היא תחזק באופן משמעותי את כושר ההרתעה של ישראל והיא עשויה לשים קץ לאסטרטגיית חטיפות החיילים, כפי שמבצע אנטבה שם קץ לאסטרטגיית חטיפות המטוסים. פעולה צבאית לחילוצו של גלעד שליט תביא לידי ביטוי את ערך הערבות ההדדית, "כל ישראל ערבים זה בזה", באופן הנעלה ביותר; נכונותם של חיילים לסכן את חייהם כדי לחלץ מן השבי חייל ישראלי.
על אף כל הכתוב לעיל, אני מתנגד בתוקף לפעולה אם היא כרוכה בנפילתם של חיילים ישראלים רבים. אילו היה עלי להכריע בדבר פעולה כזאת, והמתכננים היו מעריכים בסבירות גבוהה שעשרה חיילים, למשל, ייהרגו בה, הייתי מכריע נגד הפעולה. מדוע? כיוון שאני תומך בחילוצו של גלעד שליט, אך לא בכל מחיר. יש מחיר שנזקו גדול אף יותר מהתועלת שבשחרורו. המדינה מחויבת גם לחייהם ולביטחונם של החיילים שעלולים להיהרג בפעולת החילוץ, ויש מחיר דמים בלתי סביר.
הערבות ההדדית
עמדתי בנוגע לשחרור גלעד שליט בעסקת חליפין יוצאת מאותן נקודות מוצא. הערבות ההדדית היא ערך מרכזי בחיינו, ומשמעותו היא מחויבותה של המדינה לשחרר את גלעד משביו, ואף לשלם על כך מחיר וליטול סיכונים. כפי שבכל פעולה צבאית יש סיכונים, כך בכל עיסקה יש סיכונים. וכפי שעלינו להיות נכונים לשלם את מחיר הפעולה הצבאית, כך עלינו להיות נכונים לשלם את מחיר עיסקת השבויים. אולם כפי שלא נוציא פעולה צבאית בכל מחיר, כך גם אין לחתום על כל עיסקה.
המחויבות לגלעד מצדיקה שחרור מחבלים מכלאם, חרף הסיכון שבכך. אבל לא בכל מחיר. עיסקה שעלולה להביא, בסבירות גבוהה, למותם של ישראלים רבים בפיגועי טרור ושתעודד חטיפת חיילים נוספים - פסולה מבחינה מוסרית. המדינה מחויבת לגלעד, אך גם לחייהם, לשלומם ולביטחונם של האזרחים, של הילדים ואף של החיילים, שעלולים לאבד את חייהם בעקבות עיסקה כזאת.
ניסיון העבר מלמד שעסקאות מסוג עיסקת ג'יבריל גבו מאיתנו מחיר דמים בלתי סביר. עלינו להימנע מחזרה על הטעות.