"אין דבר כזה - חברה. יש בני אדם יחידים", קבעה מרגרט תאצ'ר, נביאת הניאו-קפיטליזם שזכה בישראל, ובצדק, לכינוי "קפיטליזם חזירי". החזירים החזקים הודפים את החלשים מהאבוס, וזוללים ככל יכולתם. בני אדם שונים מחזירים. הם מסוגלים ליצור חברה אנושית המתבססת על מושג הצדק החברתי שמבטיח חיים שווי-ערך לחזק ולחלש. אבל בני אדם גם מסוגלים להרוס את החברה על ידי הרס הצדק החברתי. הנביא ירמיהו תימצת את הדברים האלה בכמה משפטים נוקבים: "הוי בונה ביתו בלא צדק, ועליותיו בלא משפט. ברעהו יעבוד חינם, ופועלו לא ייתן לו...".
הניאו-קפיטליזם התאצ'ריסטי הגדיר את עצמו בכמה עקרונות פשוטים: חוקי השוק המבוססים על מקסום רווחים הם שיכתיבו את גורל האדם במסגרת ג'ונגל, שבו יחידים מתחרים זה בזה בתחרות חופשית שבה מותר לחזק לטרוף את החלש.
השלטתו של עקרון מקסום הרווחים על החיים מחייב לפרק את האיגוד המקצועי המגן על זכויות העובדים. מקסום רווחים מחייב להיפטר מהעובדת שנכנסה להריון ומהעובד שמתחיל להזדקן, ופריון עבודתו בגיל 50 אינו מה שהיה בגיל 30.
מקסום הרווחים מרשה להון לזרום למקום שבו העבודה זולה ביותר, ושם לייצר מוצרים שיימכרו לכל המרבה במחיר, כי כוח הקנייה הוא החזק ביותר. מקסום הרווחים, פירושו שחייו של העובד שווים פחות ופחות ככל שהוא מזדקן. ככל שהעובד תרם לתאגיד יותר שנים, כך יש למהר להיפטר ממנו ברגע שיעבור את שיא יכולתו לתרום למקסום רווחי התאגיד המעסיק אותו. אין להשקיע בהשכלתו ובבריאותו של העובד יותר מהנדרש לצורך השימוש בו למקסום הרווח שניתן להפיק ממנו, כי האדם העובד אינו אלא מכשיר למקסום רווחים, או במילים אחרות: לצמיחת המאקרו-כלכלה.
ערך זמן החיים
התאצ'ריזם החזירי שאב את כוחו הרעיוני מכישלון המשטר הקומוניסטי ברוסיה הסובייטית ובגרורותיה, כישלון שהסתמן בבהירות בשנות ה-70 של המאה שעברה. ואולם מה שכשל בשיטה הסובייטית לא היה הסוציאליזם, שבעצם אף פעם לא הונהג שם. מה שהונהג שם היה דיקטטורה טוטליטרית של מנגנון אטום ומטומטם שהלך והתנוון עם השנים, כמו שכל דיקטטורה טוטליטרית חייבת להתנוון; היא הרי בנויה על דיכוי כל מנגנוני הביקורת החופשית ועל ביטול גמור של חופש הביטוי, הבחירה והמחאה.
הצורך הדחוף באתחול חשיבה סוציאליסטית חדשה שתואמת את רוח העשור הבא נובע הן מכישלונו של הקומוניזם הטוטליטרי, והן מכישלונו הגובר של הניאו-קפיטליזם התאצ'ריסטי שמסתמן כאסון אנושי וכלכלי גם יחד.
הנחת היסוד של חשיבה סוציאליסטית חדשה היא שיש לבנות מחדש את החברה האנושית שהקפיטליזם התאצ'ריסטי הרס. בניגוד לעקרונות הקפיטליזם הכושל הנוכחי, החשיבה החברתית החדשה תתבסס על מקסום ערך האדם ועל הכפפת הפוליטיקה והכלכלה לצורכי האדם, ולא להפך.
מקסום ערך האדם ייבנה על ראיית העבודה כמתן זמן חיים של היחיד לחברה. ערך זמן החיים של כל בני האדם אחד הוא. אין מי ששעה אחת של חייו שווה יותר משעת חיים של אדם אחר. אין זה אומר ששכר כל העובדים יהיה שווה, אבל חייב להיות שכר מינימום צמוד-צמיחה שמאפשר חיים בכבוד, ולא רק הישרדות עלובה. זה אומר גם שהפער בין שכר המינימום לשכר המקסימום יהיה מדוד ולא פרוע. אבל איכות חיי האדם לא תהיה תלויה אך ורק בהכנסתו. החברה תתגמל את עצם עבודת האדם במקסום שירותי הבריאות שהיא תעמיד לרשותו, במקסום רמת החינוך שהיא תעניק לילדיו, ובהבטחת היותם של צורכי הקיום בני-השגה.
הרשתות החברתיות מעצימות עד מאוד את תודעתו החברתית של היחיד, והופכות את שגיונה של תאצ'ר על מות החברה ואת הניאו-קפיטליזם שבא בעקבותיה לגרוטאה מיושנת שיש לסלקה מהדרך. את זה יודעים היטב גם זקני הדור שחוו את מוראות המאה שעברה. את עיקר העבודה יעשו עכשיו הצעירים שמבינים את הזמן הזה טוב יותר מהוריהם, שהיו קורבנותיו.