שלום כיתה א': לחגוג את היום הראשון או לשדר עסקים כרגיל?

שרון, אמא של מעיין העולה לכיתה א' בבית חינוך "שמעוני" בפתח תקווה, לא בטוחה מי מתרגשת יותר מהיום הראשון ללימודים, היא או בתה: "יש לי חלומות בלילה על זה שלא משתפים את מעיין במשחקים. אני לא חושבת שיש לי סיבה לחשוש, כי היא ילדה חברותית, ובגן לא היו לה בעיות, ועדיין, אני רוצה שיהיה לה קל וטוב".

ד"ר עדה בקר, יועצת חינוכית-התפתחותית לגיל הרך, מומחית להתפתחות חברית בגיל הרך, מציינת שהיכולת להסתגל היא מיומנות אישיותית, המשרתת אותנו מיומנו הראשון: "ההסתגלות לכיתה א' בנויה על הסתגלויות שהילד כבר חווה בעבר. עם השנים הוא לומד איך מסתגלים, ובשלב זה אמורות להיות לו יכולת להסתגל למערכת של שינוי". ד"ר בקר מדגישה שילד שהתקשה בעבר להיקלט במסגרות, סימן שהכלים שלו לא מספיק יעילים, ויש לקחת את זה בחשבון בכניסה לכיתה א'.

בניגוד למעבר בין גנים, המעבר לכיתה א' הוא מעבר חד שמשנה לחלוטין את אופי יומו של הילד והנדרש ממנו. פתאום צריך לשבת על כיסא ולהקשיב, יש מסגרת של שיעור, צלצול והפסקה, צריך להיות בשקט ויש גם מטלות. "בכיתה א' הגבולות ברורים, החובות מוגדרות, יש שיעורי בית ויש הרבה יותר צורך בדיוק, משמעת ועמידה בזמנים", מבהירה ד"ר בקר, ומוסיפה שגם מרחב התמרון של הילד קטן יותר, ומתחיל נושא של ציונים שמסמן מדד של הצלחה.

לעתים המעבר לכיתה א' קשה יותר להורים מאשר לילדים. כהורים, זה המקום לעצור ולבדוק מה אתם מייחסים לכיתה א', בלי שום קשר לזאטוטים. "הילקוט שהילד סוחב כבד כי מונחים עליו הציפיות, התפיסות, הנחות היסוד והזיכרונות של כל מה שהורים מקשרים לבית הספר, ולעתים אלה זיכרונות קשים וטעונים", אומרת צאלה מיינרט, ראש תחום הורות ומשפחה, במרכז להורות ומשפחה סמינר הקיבוצים.

מיינרט מדגישה שההכנה האמיתית לכיתה א' היא בין ההורים לבין עצמם. "הורים צריכים לברר עם עצמם מה זה גורם להם להרגיש שילדם עולה לכיתה א', כי יש תחושה שהילד הוא תעודת זהות של ההורה - עד כמה הם נכשלו או הצליחו. יש חשש לגבי ההתמודדות של הילד עם מטלות וציונים וקיימת חרדה אדירה לגבי המצב החברתי של הילד - האם יהיו לו הרבה חברים, ומי הם יהיו".

מיינרט ובקר ממליצות שתיהן שגם ההורים יעברו הכנה לכיתה א'. מבחינתה של מיינרט זה אומר להצטרף למפגש הורים, לברר מה המשמעות של להיות הורה נוכח בחיי ילד בכיתה א' ולשמוע שעבור כולם המפגש המחודש עם בית הספר הוא מפגש טעון ושכולם חולקים רגשות דומים. מבחינתה של ד"ר בקר המפגש עם הורים אחרים קשור יותר להתארגנות החברתית החדשה המתרחשת בכיתה א'.

"הורים מתרכזים לרוב בנושא הלימודי, אבל אני ממליצה לתת את הדעת לנושא החברתי, להיות מעורבים, ליזום מפגשים אחרי הצהריים ולהכיר הורים חדשים", אומרת ד"ר בקר. "בכיתה א' ניתן לראות התארגנות חברתית אחרת, והיכולת להשתלב תלויה במיומנויות החברתיות שרכש הילד, כי בבית הספר אין השגחה ותיווך של הגננת. למורה יש מטרות לימודיות, והילד נדרש להסתדר חברתית בכוחות עצמו".

אז איך יודעים שהילד בשל לעלות לכיתה א'?
"ההנחה היא שאם הוא עמד במטלות בגן חובה, יש בו מוכנות. ההכנה הטובה ביותר מתרחשת בגן, שם כבר יש דרישות לימודיות ודגש גדול יותר על קוגניציה ואוריינות. ההכנה כוללת גם יכולת להתארגן למשימה באופן עצמאי, דבר שיש לו ביטוי חזק בבית הספר. מעבר לבשלות הלימודית הנרכשת בגן, הילד גם צריך לדעת לנהל את עצמו מבחינה גופנית. כשיש חשד שהילד אינו בשל לעמוד בדרישות, יש מקום להתלבטות אם להעלות אותו לכיתה א'".

מיינרט מרגיעה שכיום גננות בגן חובה מודעות לנושא הכנת הילדים, וערות לנושא של בשלות רגשית, חברתית ופיתוח מיומנויות. "כשיש תיאום בין הגננת להורה, הדברים קורים כהלכה ויש תשומת לב לתהליכים, אבל המעקב צריך להיות ממקום של תובנה ולא ממקום של חרדה. גם בבית הספר מתנהל תהליך הדרגתי וצריך לזכור את זה".

לגבי חוברות עבודה המכינות לכיתה א', זה הכרחי?
"ילד המגיע לכיתה א' אמור להיות בשל, ואין צורך לעשות הכנה מיוחדת לקראת המעבר. אני חושבת שחוברות העבודה מיותרות, אלא אם כן הילד נהנה מהן", אומרת ד"ר בקר. מיינרט מסכימה, ומוסיפה שאם מציעים לילד חוברות, צריך להיות ברור מאיזה שיקולים זה מגיע, "אם זה לשם הנאה וזמן איכות, זה בסדר, אבל אם זה מגיע מחרדה של ההורים, זה מלחיץ. גם לימוד קרוא וכתוב אינו חובה".

סביב העלייה לכיתה א' מתקיים מערך ציפיות וחששות שמתודלק על ידי הסביבה הקרובה וההורים. ד"ר בקר מציינת שהרגשות האלה עוצמתיים מאוד, והרבה פעמים מקשים על הילד. "אומרים לו שהוא יהיה גדול, שיהיו לו מחברות וספרים, ועושים בילד-אפ גדול ומיותר. התוצאה היא שהרבה ילדים מתאכזבים לגלות שהישיבה על כיסא כמה שעות ברצף היא לא כזה לונה פארק. מצד שני מעוררים בילדים הרבה חשש שלא יהיה להם פשוט, מה שגורם אצלם לחץ".

מיינרט, המתבוננת בעלייה לכיתה א' כעל אירוע בו שותפה המשפחה המורחבת כולה ("ילקוט שהסבתא קנתה, קלמר שהדודה הביאה") מייחסת ליום הראשון בבית הספר משמעות רבה ומזכירה "שזה יום מרגש, ולכן יש לתת לו מקום". ההמלצה שלה היא להתפנות ב-1 בספטמבר, אולי לקחת חופש מהעבודה ולהתחבר לחגיגה שהיום מזמן. שרון, אמא של מעיין, מסכימה איתה: "הבת שלי מצוידת לשש השנים הבאות. קניתי לה הכל בוורוד, וכל מי שטס לחו"ל, ביקשתי ממנו מחברות ועפרונות מיוחדים בשבילה. יום ראשון בכיתה א' יש רק פעם אחת בחיים. גם הסבא והסבתא ביקשו ללוות אותה לבית הספר, והיא כל הזמן מדברת על זה, אז למה לא להפוך את זה ליום חג?".

המרכז להורות ומשפחה סמינר הקיבוצים
אתר הגיל הרך

ד"ר בקר לעומתה לא חושבת שצריך לעשות מהיום הראשון עניין גדול, ומאמינה שצריך למתן גם את החגיגה הצרכנית לקראת כיתה א', כדי שהקניות לא יעורר חששות או ציפיות גדולות מדי. היא לא רוצה להשבית את השמחה, אבל נוקטת גישה של הנמכת ציפיות. לטענתה, מספיק שהורה אחד ילווה את התלמיד הטרי לכיתה. "ילדים נכנסים ללחץ ביום הראשון, ונוטים לבכי, ולכן יש להוריד את רף המתח וההתרגשות. המסר החשוב שצריך להעביר לילד הוא שבית הספר הוא מקום חדש עם דרישות אחרות, שלילד שלכם יש יכולות, שהוא יסתדר מצוין ושאתם שם כדי ללוות אותו".

איך בכל זאת אפשר לתרום לכך שהכניסה לכיתה א' תהיה חלקה יותר?
"חשוב לתת לילד מידע מדויק על המקום אליו הוא הולך ולשוחח איתו על מה שיידרש ממנו", מציעה ד"ר בקר, ומבהירה שילדים נבנים מאוד ממידע מדויק וזה מספק להם ביטחון. היא ממליצה להכיר לילד מראש את המבנה הפיזי של בית הספר (הכניסה, השירותים, הכיתה, החצר) ולספר לו על כללי ההתנהגות בכיתה. "מומלץ לעסוק בדברים תכליתיים בהקשר של כיתה א': להראות למשל איך מארגנים תיק ולראות איך ישתלבו שיעורי הבית בסדר היום החדש בשעות אחר הצהריים".

המרכז להורות ומשפחה סמינר הקיבוצים
אתר הגיל הרך

חזרה ללימודים - פרויקט מיוחד