פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      תפיסה סוציאלית - כן והרבה; סוציאליזם - לא ולא

      צירוף מומחים לכלכלה ולמשפט ולסוציולוגיה כיועצים למובילי מחאת האוהלים הוא דבר בעיתו. להט המחאה עורר השתאות. היפנה את שימת הלב הציבורית למצוקה של מעמד הביניים. הממשלה לא נערכה למבוכתה מראש.

      רוב הפוליטיקאים מכל הזנים אינם יוזמים מהלכים לסיכול התפתחויות בעייתיות. מקווים שהגעש יתרחש אחרי תקופת כהונתם. גם בפוליטיקה צריך מזל.

      ממשלות לא צפו שורה ארוכה של אירועים ממלחמת יום הכיפורים עד השריפה בכרמל, מהאינתיפאדה עד מחאת האוהלים. כוחן או חולשתן נגלים בהתמודדות עם המצב הקשה אחרי שהפך מאחורי גבן לעובדה גמורה. רק שאירוע כזה אינו סטטי. גם הוא נע מהרגע שבו הגיח לאוויר העולם הציבורי.

      המחאה נרתעת מלנוע

      כחודש נראה שהמחאה נרתעת מלנוע. היא תבעה הכל בלי פירוט. עתה הצטרפו להנהגתה מקצוענים, ולמרות שכמה מהם מתבטאים עדיין בלשון בלתי אחראית שעלולה לדרדר את ישראל להיות כפילה של יוון וספרד, רובם דמויות מוכרות ואחראיות.

      הם רק יועצים. אבל אין "קיביצרים" - צופים מן הצד - בפוליטיקה. בהיכנס הדיונים לשלב המעשי יפעפעו המומחים אל הנהגת המחאה, ומנגד מבטיח מנואל טרכטנברג כי יגלו פתיחות ורוחב לב.

      בין היעדים המובנים מאליהם ניצב הצורך הדחוף לא לאפשר לטייקונים לבצע "תספורת" בחובותיהם לציבור. הם צריכים "תספורת" אחרת, שתעמידם במקומם. צנועים יותר, יהירים פחות. לא לגרשם חלילה מהפעילות המשקית אך לדאוג כי מה שהיה לא יהיה עוד, וזו תהיה תחילתה של רווחה גדולה. הדיווח מפגישת ד"ר יובל שטייניץ עם אליעד שרגא וראשי התנועה לאיכות השלטון מעיד שהקשיים רבים, אבל יש על מה לדבר.

      המילואימניקים יסחבו את כולם על הגב?

      בפועל חייב "הקפיטליזם החזירי" להיעלם מן המשק, למרות שיש פרשנים המשבחים את המצב הנוכחי כתחרות ראויה של כוחות השוק. ישראל על פי מורשתה ועקרונותיה ונאורותה ראויה למשטר ששניים ממרכיביו המרכזיים הם הסוציאל-דמוקרטיה והליברליזם; ולחופש התחרות ולהגנה מפני ניצול לרע, תוך הגדלת חלקם של מעמד הביניים והעניים בתקציבים לדיור ולחינוך ולחיזוק מעמד האישה.

      אך לא תוך שבירת מסגרת התקציב כפי שתבע אתמול אחד מיועצי המחאה הקיצוניים, ולא תוך שקיעה לעבר העולם האדום של הקומוניזם או "הסוציאליזם בימינו". יש בישראל מספיק אנשים שזוכרים או מבינים כי חרף התועלת שהיתה בסולל בונה ובתנובה ובמשביר לצרכן ובקופת החולים המפלגתית לפני הקמת המדינה ובשנותיה הראשונות, הם היו מסד למנהל עצל, רדום, מושחת. אסור לחזור לשם, גם אם צעירי המחאה יפי הבלורית והתואר לא חוו את השלטון שבו הממשלה היא הטייקון הגדול והמונופוליסטי במשק. תפיסה סוציאלית - כן, ועוד איך, והרבה; סוציאליזם - לא ולא. אם הם מבינים זאת, הם ימצאו בטרכטנברג איש כלבבם.

      אהוד ברק הצביע אתמול על מרכיב אסטרטגי הצריך שינוי: לא ייתכן שאנשי המילואים, שהם גם משלמי המיסים, יישאו על גבם את הסקטור החרדי-ערבי, שממעט לשלם מיסים וגובה קצבאות ילדים חסרות רסן ומקבל שכר בחינם במסווה של לימוד בישיבות שאינן מאפשרות בדיקת נוכחות. אך יעד ראוי כזה אינו בר מימוש בלי ללכת לקלפי. החרדים והערבים לא יניחו לפתור את הבעיה עתה. לא כדאי להמתין עם התיקונים האפשריים, הניתנים לביצוע עוד לפני הבחירות. נחוץ להתחיל במה שאפשר.