כינים: התכשירים הקיימים בשוק ואלה שיוציאו אותן במקומכם

הילדים נכנסים למסגרת? תתכוננו, מכת הכינים בדרך, וכן, גם אתם יכולים להידבק. מי היא הכינה, מה ההבדל בין התכשירים בשוק, ומי יהיה מוכן לפלות את הכינים מהראשים הקטנים במקומכם

דנה אייזנר
22/08/2011

רופאי הילדים הם אנשים עסוקים מאוד, ולא בכדי. פעוטות וילדים מרבים לחלות במיוחד בשנותיהם הראשונות בגן ובפעוטון. בין כל המחלות המדבקות יש נגע אחד שאינו בדיוק מחלה מסוכנת, אבל הוא בהחלט מכה ונוכחותו מטרידה ודורשת טיפול מסור – כינים. אין בית עם ילדים שלא ניאלץ להתמודד עם כינים ובדרך כלל לא מדובר בביקור ידידות חד פעמי. הסיפור "הכינה נחמה" אמנם מצליח לחבב את החיה הקטנה על הנפשות הצעירות, אבל בפועל מדובר במטרד הגורם למריטת שערות. תרתי משמע.

כינת הראש היא הנגע הנפוץ ביותר בקרב ילדים בגילאי 3-13. כשהזאטוטים נמצאים בצפיפות ומצמידים ראשים – התוצאה בלתי נמנעת. גם אתם כהורים יכולים להידבק בכינים, וזה לרוב מה שקורה כשהחרק הטפיל מגיע לביקור בחסות הילדים.

טוב לדעת (מקודם)

בי-קיור לייזר - האם זה באמת עוזר להעלים כאבים?

מוגש מטעם בי קיור לייזר

הכינים ומערכת החינוך

בבית הספר
עדי, אמא לשתי בנות בגילאי 3 ו-5 שהכינים כבר ביקרו בראשיהן (וגם בראשה), זוכרת שכשלמדה בבית הספר הריאלי בחיפה אחות בית הספר הייתה מגיעה פעמיים בשנה מצוידת במקלות זכוכית ובודקת את ראשי הילדים. "למחרת חלק מהילדים קיבלו פתק להורים בנוגע לשמירה", היא צוחקת. מאז שהאחיות הוצאו מבית הספר האחריות הבלעדית על בדיקת ראשי הילדים היא של ההורים כשהצוות החינוכי יכול להתריע על קיומה של בעיה. יש בתי ספר בהן המורה מבקשת מההורים לעשות בדיקת כינים אבל לפי הוראות משרד החינוך אין לבדוק בבית הספר את ראשי הילדים ללא אישור ההורים. ההוראות מתייחסות גם להשלכות הרגשיות שכינים עלולות לגרום לילדים וקובעות שאסור להרחיק ילד נגוע בכינמת מבית הספר ואין לגרום לו לתחושת בושה.

אבל הוראות לחוד ומציאות לחוד. דר' ארז מילר, פסיכולוג חינוכי וראש החוג לחינוך מיוחד במכללה לחינוך אחווה, מספר שהיחס לכינים אמנם אינו שלילי כמו פעם, אבל עדיין מדובר במשהו סטיגמטי שאינו נורמטיבי. "ילדים והורים עדיין מתייחסים לילדים עם כינים כאל מלוכלכים ומוזנחים, נרתעים מהם ובפירוש אינם רוצים שהילד שלהם ישחק עם ילד שיש לו כינים ולא יזמינו אותו הביתה", הוא קובע נחרצות.

דר' מילר מציין שיחס כזה מביא לעתים לבידוד חברתי ויש לו השלכות פסיכולוגיות: "הילד עלול להרגיש בודד, לסבול מדיכאון זמני והדימוי העצמי שלו ייפגע. יש ילדים שמתרחקים מעצמם ומתבודדים ויש כאלה שנעשים דווקא יותר אגרסיביים ויקרבו למשל בכוונה את ראשם או יפריעו למשחק כביטוי רגשי של מה שהם עוברים".

דר מילר מוסיף שההורים והצוות החינוכי הם המפתח להתנהגות של הילדים. "יש הורים שמתייחסים אל הנושא כאל אירוע חולף ויש כאלה שעושים עניין ומשדרים את זה לילדים שלהם. בסופו של דבר הורים רוצים להימנע מהכורח הטיפולי ויש קשר בין כינים ובין הקפדה על היגיינה ומעמד סוציו-אקונומי".

בגן
בגני הילדים, בייחוד בגילאים הצעירים, יש יותר סובלנות לנושא מאשר בבית הספר והורים מכירים את הפתק הנתלה לעתים על לוח המודעות ומדווח ש"הכינה נחמה הגיעה לבקר'. "ילדים קטנים שוכחים ופחות מודעים", מציין דר' מילר ומדגיש שוב שהכל תלוי בגישה של הגננת ושל ההורים.

אורית, גננת מוסמכת לגילאי 3,4 מציינת שבגן שלה מדברים בתחילת השנה על החשיבות של הגעה עם שיער אסוף ובמשך השנה מספרים כמה פעמים את הסיפור "הכינה נחמה". "הרעיון הוא לא לעשות מזה אישיו, אני משדרת לילדים שזה דבר טבעי שלא צריך להתבייש בו ואין לו שום קשר ללכלוך". אורית מציינת שכגננת היא גם נדבקת מהילדים אבל היא לעולם לא תתרחק מילד עם כינים או תפסיק לחבק אותו ולא תיענה לבקשות של הורים להרחיק את הילד שלהם מילד אחר. למרות הפתיחות היחסית, לדבריה כשמגלים כינים בגן מספרים להורים, אבל לא מעל ראשי הילדים ולא ליד ילדים אחרים. כשהמכה גורפת מבקשים מכל ההורים לעשות יום ניקיון – לטפל בראשי הילדים באותו היום, וכך לנסות להתגבר על התופעה.

חגיגה על הראש. אפשר להסתכל על זה גם בתור זמן איכות של אם ובת(צילום: ShutterStock, Goodluz)

כינה היא סוג של ערפדה

סליחה על התיאור הפלסטי, אבל מה שהכינה עושה זה למצוץ דם מהקרקפת, והיא חייבת את הראש כדי להתקיים. צבעה הוא אפרפר-חום, והוא משתנה בהתאם לזמן שחלף מאז ארוחתה האחרונה. הכינה מסוגלת לשרוד על הראש כחודש, ומחוץ לקרקפת היא תשרוד כיום. הכינה עוברת במגע ישיר ודרך חפצים משותפים (מסרק או מגבת למשל, אם כי הסבירות להדבקה כזו היא נמוכה) ואינה קופצת מראש לראש או עפה, היא פשוט הולכת מהר.

כינה מטילה כ-5-10 ביצים ביום קרוב לקרקפת. מהביצים בוקעות כעבור מספר ימים כינים שעוברת התבגרות מזורזת, וכעבור מספר ימים מתחילות להטיל ביצים בעצמן. צבע הביצים הוא שקוף-לבן, צורתן אליפטית, ואחרי שבוקעות מהן כינים הן הופכות ללבנות. הביצה עצמה יכולה להישאר דבוקה לשערה (הודות לדבק רירי שמפרישה הכינה) עד חצי שנה.

הגרד האופייני לכינים נובע מחומר המונע קרישת דם, שמפרישה הכינה, ומעורר תגובה אלרגית. כשהילדים מגרדים את הראש במרץ זו סיבה מצוינת לפשפש בשיערם. הכינים אוהבות במיוחד להטיל ביצים באזור העורף וסמוך לאוזניים – חפשו ממצאים שם.

אמא, מגרד לי(צילום: ShutterStock, ShutterStock)

לסרק, להרעיל או לחנוק? שיטות טיפול

יש שלושה סוגי טיפולים בעזרתם נפטרים מהכינים: סירוק במסרק מיוחד ששיניו צפופות, טיפול באמצעות חומרי הדברה כימיים המרעילים את הכינה וטיפול באמצעות חומרים חדשים יחסית שאינם רעילים ותוקפים את הנגע בצורה אחרת.

חאתם עמשה, מנהל תחום בית מרקחת וטבע ברשת "ניו פארם", מסביר שהתכשירים החדשים מבוססים על דימטיקון (חומר סינטטי שאינו נספג במערכת העיכול) וסיליקונים נוזליים ומנגנון הפעולה שלהם הוא פיזיקלי. החומר למעשה חודר לתוך מערכת הנשימה של הכינה הבוגרת ולתוך ביצי הכינים, וכך חונק את הכינה ומשמיד את הביצים. מנגנון פעולה ייחודי זה לא מאפשר לכינה לפתח עמידות למוצר.

מחקרים מוכיחים כי ככל שריכוז הסיליקון בתכשיר גבוה, כך גדלה יעילותו. לידע כללי: דימטיקון וסיליקונים נוזליים הם חומרים שמשתמשים בהם לטיפול בתופעת גזים אצל תינוקות ובתעשיית התמרוקים לעור, שם תפקידם ליצור שכבת הגנה ולשמור על לחות העור. מהסיבה הזו החומר בטוח לשימוש בתינוקות ובילדים, משום שאם במקרה בולעים אותו הוא אינו נספג במערכת העיכול ומופרש החוצה בצואה.

עמשה מוסיף שתרסיסים ותמיסות המכילים דימטיקון כחומר פעיל אינם מזיקים לעור ולעיניים, ויתרונם הוא שאין בהם חומרי הדברה, הם קלים למריחה, מתאימים לשימוש מגיל שנתיים (חלקם אף מגיל חצי שנה), חסרי צבע, בעלי ריח נעים ומאפשרים סירוק קל לאחר השימוש. כדאי לדעת שבחלק מהתכשירים החדשים ניתן להשתמש על שיער יבש ואת חלקם יש להשאירם על הראש מספר שעות עד לילה שלם ואז לשטוף. חובה לקרוא את עלון השימוש המצורף לכל תכשיר ולטפל בהתאם כדי להגיע לתוצאות מקסימליות.

"מניסיון שלי רק הכימי עובד", אומרת חגית אם לשלושה ילדים בגילאי שנה, 5 ו-8. "אני יודעת שאני בעצם מרססת את הילדים בחומרי הדברה וזה נורא, אבל התכשירים הטבעיים לא עושים את העבודה באותה יעילות". חגית מציינת שבכל זאת היא פתוחה לתכשירים חדישים שאינם רעילים ומדי פעם מנסה משהו אחר. "עד שמשהו יתפוס".

זה קשקש או ביצה, כינה או לכלוך? אפשר להיעזר בזכוכית מגדלת(צילום: ShutterStock)

שמישהו אחר יעשה את העבודה השחורה

בין אם משתמשים בתכשיר כימי או תכשיר חדשני ללא חומרי הדברה, בסופו של דבר תמיד צריך לסרק כי הבעיה האמיתית היא הביצים ולא הכינים. מדובר בעבודת נמלים, אך הסירוק הוא הדרך היחידה להוציא את הביצים מהראש. הפעולה דורשת סבלנות רבה מצד הילד/ה וככל שהשיער ארוך יותר, סמיך ומתולתל כך המלאכה מורטת העצבים תימשך זמן רב יותר.

אבל יש מי שיכול לחסוך לכם את הסיוט הזה. לא מדובר בתרסיס או תמיסה אלא בצוות אנושי מיומן שיגיע אליכם עד הבית כדי לפלות את הכינים מראשי ילדיכם. התשלום על העבודה הוא על בסיס שעות, ומספר השעות שייארך הביקור תלוי כמובן באורך השיער ובמצב הכינמת (טיפול ממוצע אורך בין שעתיים לשלוש).

אם אתם גרים באזור ירושלים, תוכלו לחסוך את הביקור הביתי ולפגוש את הצוות המקצועי בקליניקת "ראש נקי" - קליניקה מקצועית לטיפול בכינים העובדת על פי שיטה אמריקאית בעלת ותק של 15 שנה. בקליניקה ניתן גם לקנות את ערכת המוצרים לטיפול עצמי המבוססת על חומרים טבעיים אנזימטיים המפרקים את שלד הכינה וממיתים אותה ללא רעלים.

לפרויקט "חזרה ללימודים"

צילומים: ShutterStock

  • כינים

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully