פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      להמשיך להתנחל במאהלים

      מחאת האוהלים חייבת להמשיך. ההישגים שלה עד כה הם אדירים, אבל הפוטנציאל שלה עדיין לא מומש. מי היה מאמין, לפני חודש בדיוק, שישראל תהיה חזית חברתית מאוחדת ברוב יישובי הארץ. אחרי שנים שבהן הרגשנו שהכנסת מנותקת מהעם, מחאת האוהלים מחברת מחדש קצוות פרומים של זכויות חברתיות וגורמת לשלטון להתעניין בעם.

      מחאת האוהלים הביאה מאות אלפים לכבוש את הרחובות ולצבוע שוב את המרחב הציבורי בדרישות פוליטיות וחברתיות. אך הפוטנציאל שלה גדול יותר. היא יכולה להוציא יותר ממיליון איש לרחובות ובכך לקבוע היסטוריה חברתית שלא נראתה בעבר. מיליון איש ואישה שידרשו שינוי טוטאלי של השיטה הכלכלית והחברתית. תנועה חברתית עצומה ונדירה שתוכיח לממשל כי לדרישה לתיקון חברתי יש כיסוי רחב ממגוון של אוכלוסיות.

      הפגנת מחאה של 200,000 בני אדם ברחוב קפלן, תל אביב, במחאה על שחיקת מעומד הביניים ויוקר המחיה, ובקריאה לצדק חברתי, 6 באוגוסט 2011 (AP , Ariel Schalit)
      ההישגים שלה אדירים, אבל הפוטנציאל שלה עדיין לא מומש. הפגנת הענק ברחוב קפלן לפני שבועיים (צילום: AP)

      לפני ימים מספר, כשהתעוררתי בבוקר, שמעתי את ילדי השכנים צועקים "העם רוצה צדק חברתי". המשקל של נוכחות האוהלים אדיר והוא ישפיע גם על בני הדור הבא וגם על בני 40 כמותי. שהרי מעולם לא חווינו תנועה ציבורית-חברתית שדורשת באופן ברור את יישום ערכי הצדק החברתי ומדינת הרווחה. המורות בבית הספר אמנם לא לימדו אותנו את קורות הפנתרים השחורים, אך מי יכול לשכוח את הנאום העוצמתי של צ'רלי ביטון בהפגנת ה-300 אלף בשבוע שעבר? אנחנו לומדים תוך כדי תנועה. כ-40 שנה עברו מאז הפגנות הפנתרים השחורים וכרגע אנו נמצאים בדבר הכי קרוב למהפכה לא אלימה שמתרחשת ברחובות.

      מחאת האוהלים צריכה להמשיך כי היא שמחה, יצירתית, מוכשרת ורעננה. ערכתי עם זוגתי סיור מחאות אוהלים מתל אביב עד קריית שמונה. בכל אוהל הדרישות התאימו לאוכלוסייה המתגוררת באזור. קיבלו אותנו בפתיחות, בסקרנות ובניגון. זאת ישראל שנזכור בשנת 2011. ישראל שפותחת את אוהליה לזכויות חברתיות ולכל הבא לבקרה. ישראל שמדמיינת חזון חדש, רב-תרבותי, שמכיל את כל האוכלוסיות החיות בקרבה.

      דפני ליף וצ'רלי ביטון בהפגנת הענק במחאה על מצוקת הדיור ויוקר המחיה בתל אביב, אוגוסט 2011 (מערכת וואלה! NEWS , דרור עינב)
      מי ישכח את נאומו המיתולוגי? ביטון בהפגנה בתל אביב (צילום: דרור עינב)

      בשובי מההפגנה הנפלאה בבאר שבע פגשתי מפגינים במאהל לווינסקי ודיברתי איתם על ההישגים הפוליטיים של המאבק. הם היו סקרנים לשמוע מה אפשר לעשות. הצבעתי על החזרת המימון לתקציבים חברתיים ועל העלאת מס החברות, החזרת מס ירושה ומיסוי פרוגרסיבי גבוה יותר. אבל הסברתי להם שהפתרון לא יהיה רגעי. כל שינוי אמיתי בתקציב הממשלה (הגדלת ההוצאות וההכנסות של המדינה) צריך להיות מלווה ומגובה במחאה עיקשת.

      מחאת האוהלים היא הדרך שלנו להרעיד את הפוליטיקה הנוכחית ולהצביע על כישלונה. לא ייתכן שבזמן שראש הממשלה דרש להיפגש עם מנהיגי מחאת האוהלים ללא מצלמות, הוא גם העביר את חוק הווד"לים שהפריט את הקרקעות. לא ייתכן שבזמן שעשרות אלפים מפגינים מאילת ועד קריית שמונה בעשרות יישובים, הכנסת יוצאת לחופשה. איפה נשמע כזה דבר?

      העם דורש שינוי. אמיתי. ואם המחאה תיעצר כבר עכשיו לא נראה שום שינוי עמוק ואמיתי.