שביתת הרופאים: האוצר עובד עליכם בעיניים

לפני ארבעה חודשים יצאו הרופאים למאבק להצלת הרפואה הציבורית. בתחילה זכו לתמיכה ציבורית נרחבת, עכשיו הצליח האוצר להציגם כקבוצה תאבת בצע שאיבדה כל רסן. על פניו, האוצר מבטיח לרופאים כל טוב: תוספת של 50% למשכורת, אלף תקנים ושש תורנויות בחודש למתמחים. כל מה שהאוצר מבקש בתמורה הוא שנחתום על שעון נוכחות ושמומחים ימשיכו לבצע תורנויות עד גיל 47. אבל בישראל כמו בישראל: תוספת היא לא באמת תוספת, תקן הוא לא באמת תקן ושש תורנויות הן בעצם תשע.

כשאתם קוראים בעיתון שמבטיחים לרופאים עליה של 50% במשכורת זה פשוט שקר. מה שהאוצר מציע לרופאים הוא משחק בין הסעיפים השונים בתלוש המשכורת - תוספת שכר בסעיף אחד וקיזוז שכר בסעיף אחר. תלוש השכר של רופא בישראל בנוי משלושה חלקים: שכר בסיס, תוספות למיניהן (תוספת שקלית, תוספת מקצוע מיוחד למקצועות במצוקה, תוספת מתמחה) ושכר תורנויות וכוננויות.

שכר הבסיס הוא נגזרת של שכר השעה המפורסם של רופאים. מתמחה מרוויח בין 4,524 ל-4,848 שקלים לחודש (לפי שכר של 25-31 שקלים לשעה). מומחה צעיר במחלקה פנימית מרוויח 5,557 שקלים לחודש (לפי שכר שעה של 36 שקלים). התוספות למיניהן מגיעות ל-5,000 שקלים פלוס מינוס. שכר הרופאים אחרי 180 שעות עבודה בחודש נע סביב 10,000 שקלים ברוטו.

על השכר הזה מתווסף שכר התורנויות והכונניות המתבצעות בלילות ובסופי שבוע. השכר עבור תורנויות וכונניות הוא נגזרת של שכר הבסיס. עבור כל שעת תורנות מרוויח מתמחה בין 50 ל-70 שקלים. אחרי שש תורנויות בחודש (100 שעות עבודה) יש למתמחה ביד עוד כ-5,500 שקלים.

מה שהאוצר מציע לרופאים הוא להעלות את שכר השעה ב-25% ולקזז את העלאה בהורדה של התוספות השונות. כלומר, הסכום הבסיסי שכל רופא יקבל כל חודש לפני תורנויות וכונניות לא יעלה אפילו בשקל אחד. המשמעות החיובית היחידה של הצעד הזה הוא העלאת התגמול אותו מקבלים עבור תורנויות וכונניות. העלאה שתגרור עלייה של 8% לשכר הכולל ברוטו.

האוצר גם מציע לרופאים עליית שכר נוספת של 24%, לאורך שמונה שנים. בפועל מדובר בתופסת של 3% לשנה - המהווה בעצם הצמדה של שכר הרופאים למדד. לכן הצעת האוצר כוללת עלייה של 8% בשכר ברוטו והצמדה של השכר למדד למשך שמונה שנים. בשום מקרה לא מדובר בתוספת שכר מידית של 50% לברוטו כפי שניתן להבין מהדברים.

בשבוע שעבר הבטיחה הממשלה לרופאים השובתים תוספת של אלף תקנים. בהמשך התברר כי האוצר אמנם הבטיח תקנים אבל מימונם אמור להגיע מקופתם הריקה של בתי החולים ולא מתוספת תקציב. במצב זה הסיכוי שתקנים אלה יתממשו הוא אפסי.

בפועל, תקני הרופאים והמיטות בבתי החולים לא עודכנו מאז 1977. זאת למרות הגידול העצום באוכלוסייה והזדקנותה. בתי החולים שורדים ומחזיקים מעמד רק בזכות תקנים שהם מממנים מכספים שהם מגייסים בכוחות עצמם. האוצר מסרב להכיר בתקנים אלה ולממן אותם גם כעת. לכן בפעם הבאה שתשמעו מפקידי האוצר שהם מבטיחים לרופאים אלף תקנים - תדעו שהם עובדים עליכם בעיניים.

בשבוע שעבר יצאה בשורה משמחת מירושלים: מתמחים יבצעו מעתה ואילך רק שש תורנויות בחודש. גם במקרה זה מדובר בהבטחה שכבר ניתנה למתמחים בעבר. ההסכם הקיבוצי הקיים של הרופאים עם המדינה קובע במפורש כי רופא מתמחה יבצע עד ארבע תורנויות בחודש. בפועל מתמחים במקצועות כירורגים ובבתי חולים בפריפריה, מבצעים בין שמונה ל-10 תורנויות בחודש.

כלומר, ההבטחה החדשה לשש תורנויות היא בעצם הרעה בתנאי העבודה של המתמחים כפי שנקבעו בהסכמים קודמים. בכל מקרה, אם המדינה לא תגייס מתמחים נוספים, לא תימצא הדרך להוריד את מספר התורנויות בפועל. תקנים חדשים למתמחים, המדינה, כאמור, אינה מוכנה לממן. לכן גם כאן מדובר בהצהרה ריקה מתוכן.

עבור רופאים רבים נושא שעון הנוכחות הוא הנושא הכאוב ביותר. מרבית הרופאים נמצאים בבית החולים הרבה מעבר ל-45 השעות שהם אמורים לעבוד בשבוע. גם כשאנחנו הולכים הביתה העבודה שלנו לא מסתיימת. העיסוק שלנו בחולים נמשך כל העת: שיחות טלפון מבית החולים, קריאת ספרות מקצועית, הכנת הרצאות וכתיבת מאמרים. על כל אלה אנחנו לא מתוגמלים.

הרופאים מסכימים להפעלת שעון נוכחות אבל דורשים בתמורה תשלום עבור השעות הנוספות הרבות שהם מבצעים. כמו במקרה של התקנים, גם כאן האוצר אינו מוכן לתקצב את התשלום ודורש שהוא ייצא מתקציב בתי החולים.

מנהלי בתי החולים שקופתם ריקה, יעשו דבר פשוט: יכריחו את הרופאים ללכת הביתה בשעה 16:00. התוצאה תהיה שבתי החולים יתרוקנו מרופאים, וחולים שיזדקקו לטיפול רפואי דחוף יטופלו על ידי צוות התורנים המצומצם שגם כך קורס תחת הנטל. החתמה על שעון בלי תקצוב של שעות נוספות, תביא לירידה דרסטית באיכות הטיפול בחולים.

אחרי שנים ארוכות בהן סבל ממחסור כרוני בשעות שינה ועייפות, ובילה כמחצית מסופי השבוע והחגים בבית החולים, הרחק ממשפחתו ומחבריו, זוכה המומחה הצעיר לרווחה קלה בזכות הפסקת התורנויות.

כעת האוצר רוצה שנבצע תורנויות עד גיל 47 או חמש שנים מתום ההתמחות שלנו. עבור רבים מאתנו מדובר במכה קשה. המשפחות שלנו שילמו ומשלמות כל העת מחיר כבד על הבחירה שלנו במקצוע הזה. הילדים מבלים סופי שבוע, חגים ואירועים משפחתיים בלי אמא או אבא, בני הזוג מגדלים את הילדים כמעט ללא עזרתנו. האם הייתם מוכנים להמשיך באורח חיים לא אנושי כזה ללא גבול? האם הייתם מוכנים שבן או בת הזוג שלכם ישאיר אתכם להתמודד לבד עם עול הבית והמשפחה עד גיל 47?

האמת הקשה היא שהאוצר והמדינה אינם מעוניינים בחיזוק מערכת הבריאות הציבורית בישראל. במשך שנים האוצר חונק אותה. ההשקעה הציבורית בבריאות במדינת ישראל היא מהנמוכות במערב. ההשקעה הפרטית ברפואה בישראל (הכסף שיוצא ישירות מהכיס שלכם) הולכת ועולה, והיא מהגבוהות במערב. כך נוצרת בהדרגה רפואה נפרדת לעשירים ולעניים.

רופאי בתי החולים הם האצבע שמונעת מהסכר להיפרץ באופן סופי. ההסכם שהאוצר מציע הוא מסמר נוסף שהוא נועץ בארון המתים שהוא מכין למערכת הבריאות החולה - מערכת הבריאות שלכם ושלנו.

ד"ר עופר צימרמן הוא מומחה ברפואה פנימית ומתמחה ביחידה למחלות זיהומיות במרכז הרפואי תל אביב ע"ש סוראסקי (איכילוב)