חודש למחאה: "גל מדהים של יצירתיות וחשיבה אמיצה"

"יש פה כאוס נפלא - כאוס שהוא דרך ההתמודדות היחידה היעילה מול משהו כל כך כוחני כמו השלטון בישראל". כך אמרה לוואלה! חדשות סתיו שפיר, מראשי מחאת האוהלים, בחלוף חודש מאז החלה - חודש במהלכו נוצרו דפוסי מחאה מגוונים ושיח חדש בחברה הישראלית.

מחאת האוהלים - כותרות אחרונות
ברחבי הארץ כיבו אורות נגד יוקר החשמל
גיליוטינה במאהל ברוטשילד: "פרובוקציה מגונה"
עמותות חברתיות: "העניים יצטרפו למחאה עד החגים"
הסטודנטים: לא ניגרר לפסים אלימים במאבק החברתי

ראשי המחאה מסכמים בסיפוק, כי במהלך החודש האחרון שינתה ישראל את פניה והפכה ממדינה שבה הרוב המוחלט של תושביה מדבר את השפה ה"ביטחונית-מדינית" בביטחון רב וללא שגיאות, למדינה שבה ה"כלכלית-חברתית" היא השפה החדשה. עם זאת, השפה החדשה רבת מבטאים וקשיי ניסוח. מגוון המנסחים גם מקשה לעתים על לימודה הסדור ברבים ועל תרגומה למעשים.

חודש אחרי שהחלה המחאה, הגיעה העת להשליט מעט סדר בדברים. למרות הבולטות של גרעין המייסדים של המחאה (דפני ליף, סתיו שפיר, רגב קונטס, יגאל רמב"ם ושות'), משמעותו האסטרטגית תהפוך בשבועות הקרובים לסמלית בלבד. הכוחות המאורגנים והמנוסים יותר, בראשות הסטודנטים והארגונים החברתיים הגדולים - וכנראה גם גורמים כלכליים מתונים בימין ובשמאל שיצטרפו, צפויים לתת את הטון המרכזי בהובלת המחאה אל תוך שולחנות המשא ומתן הממשלתיים, לכשתהיה התקרבות בין הצדדים.

גרעין המייסדים יעזור אמנם גם בהמשך במשיכת ההמונים אל הרחובות ובמשיכת אמנים אל הבימות. אולם ההחלטות המהותיות ביותר שיתקבלו - כאלה שמתבטאות במספרים ובדרישות סדורות - לא יהיו מנת חלקם של הגרעין.

ההתקרבות בין גורמי הממשלה למובילי המאבק היא בלתי נמנעת. כאשר ראשי הבנקים הגדולים ואילי ההון צפו במוצאי שבת בנחיל של רבע מיליון בני אדם מוחים ברחובות, הם לא חששו מגודל ההמון. הם חששו מקבוצה מצומצמת וזנוחה בתוך הקונצנזוס של המחאה - מדוכאים בני מדוכאים, שעלולים להרים אבן כבדה מהרצפה ולהשליך אותה לחלון הראווה של בנק כזה או אחר. משם – הדרך פתוחה לגיהנום. בעקבות הפחד הזה, ולא בגין רצון טוב כזה או אחר, התכנסה ועדת המומחים בראשות פרופ' מנואל טרכנטנברג, שמונתה על ידי ראש הממשלה, בנימין נתניהו.

בעוד ועדת טרכטנברג יושבת על המדוכה, צפויים להתגייס גורמי מקצוע מתחום הכלכלה והרווחה שיחברו למנסחי מסמך העבודה של המחאה, המתגבש לו באיטיות. אך גורמי המקצוע הללו לא יוכלו לנהל שיח מקצועי ענף עם הגרעין המייסד של המחאה ברוטשילד.

לצערם של חברי הגרעין, אין להם כל ניסיון בניסוח מקצועי של דרישות כלכליות, בטח שלא במשא ומתן מול גורמי ממשלה. הפגישות המתועדות האחרונות של חברי הגרעין עם מרצים בכירים לכלכלה וחברה, היו ויהיו לא יותר מהרצאות חוויתיות. הן הצטלמו היטב והסבו הרבה נחת ועניין – בעיקר למרצים, יש לומר.

בינתיים, יוזמי המחאה החברתית מסכמים את הישגיהם ומודים שאינם מעוניינים שהמאבק בהכרח יהיה בשליטה מלאה. "בוא נצא משליטה באופן החיובי של העניין", אמרה סתיו שפיר. עם זאת היא הדגישה: "אני כמובן מתנגדת לאלימות, ואני חושבת שישנה הבנה כוללת לכך שאלימות לא תביא לפתרון. אנחנו לא רוצים שאדם אחד ייפגע במחאה הזאת. מבחינתי זה הדבר הכי חשוב ובסיסי במחאה". לדברי שפיר, "אנחנו מתנהגים בבגרות מצד אחד, ומצד שני – אנחנו כמו ילדים קטנים ובועטים שמארגנים מחאות ענק".

ההישגים המרכזיים של המחאה, מבחינתה של שפיר, הם ביצירתה של "תופעה" חדשה בחברה הישראלית. "ישנם גלים מדהימים של יצירתיות במאהלים השונים שבהם ביקרתי עד כה", היא הצהירה. "האנשים בונים לעצמם מבני קבע אלטרנטיביים, גני ילדים, מקלחונים – הכול תוצר של חשיבה ביקורתית חדשה ואמיצה יותר על המציאות שבה אנו חיים".

לדבריה, "העם היושב בציון רגיל להפגין אחד נגד השני ולא להפגין אחד עם השני - ומתקשה להציג חזית מאוחדת סביב רעיון. קשה להשאיר את הדברים הקטנים בצד ולגבש משהו קטן וחדש ביחד. בשביל לשמר את כוחה - הממשלה מעדיפה אותנו מפולגים".

ובצד הממוקד יותר של המתרס, נמצא איציק שמולי, יו"ר התאחדות הסטודנטים, שמנווט בין חזיונות שווא אידיאולוגיים של ארגונים חברתיים מסוימים, לבין הלוגיקה הפתלתלה של ניסוח הדרישות הכלכליות מהממשלה. שמולי, אדם למוד מחאות בקנה מידה בינוני-קטן, מודה כי ההישג הכי גדול של המאבק הוא הידיעה הברורה כי ניתן לשנות דברים במדינה. "איחודם של הארגונים השונים, כולל הסטודנטים - לגרעין המייסד של המחאה הוא חסר תקדים. אנחנו גורמים לעם שלנו להפסיק ולעשות שימוש תדיר בביטוי הנורא: "ככה זה".

פסח האוספטר, יו"ר תנועת "דרור ישראל" של תנועות הנוער, ואדם ספוג ומלא באהבת אדם וציון, סבור כי הישגה המרכזי של המחאה הוא ביצירת שיח חדש, הולך ומשתנה. "מילים וביטויים כמו "גירעון", "יחס חוב-תוצר", "צדק חברתי" – נחשבו במשך שנים כאמירות הזויות בשיח הציבורי. אנשים שעשו שימוש תדיר באותם מושגים נחשבו ככאלה שמתנגדים לקיומה של המדינה".

לפניות לכתב: bobi1979@walla.com